Yosef ha-Roʾeh

Abū Yaʿqūb Yūsuf b. Ibrāhīm al-Baṣīr (heb. Josef ben Avraham ha-Roʾeh) was a major scholar and teacher at the Qaraite dār al-ʿilm in Jerusalem during the first four decades of the 11th century. Being a preeminent expert of Muʿtazilī speculative theology and an authority on Qaraite legal doctrine, he made a seminal contribution to the efflorescence of Qaraite learning and exerted considerable influence on the communities of the Qaraite diaspora in Byzantium, Egypt, Syria, and beyond.

Al-Baṣīr was presumably born in the 960s or 970s in Persia or Iraq. Before the turn of the first millennium CE., he joined the Qaraite scholarly community in Jerusalem, initially as a student of Yūsuf b. Nūḥ (q.v.), later as an eminent teacher alongside Levi ben Yefet (q.v.) and Abū l-Faraǧ Hārūn (q.v.). According to all indications he died between late 1037 and early 1039.

Al-Baṣīr’s extensive theological work closely follows the doctrines of the Bahšamīya, the school of Abū Hāshim al-Jubbāʾī (d. 933). It had a lasting impact on Qaraite theological doctrine of subsequent generations. Among al-Baṣīr’s many students, the most prominent were Abū ʾl-Faraj Furqān ibn Asad (q.v.) and Tovia ben Moše (q.v.). The readership of his works transcended the Jewish community. By his own account, al-Baṣīr traveled widely. In Baghdad, he personally met Samuel ben Ḥofni (d. 1013), the head of the Rabbanite Academy of Sura. Other personal contacts included the Samaritan scholar Abū ʾl-Ḥasan al-Ṣūrī.

The claim that al-Baṣīr was blind has no basis in fact and appears to have been erroneously derived from the very common dictation ( imlāʾ ) of his writings.

A substantial number of Yūsuf al-Baṣīr’s works are extant, but only very few of them have been edited so far.

Besides his two major works on theological fundamentals ( uṣūl al-dīn ), al-Kitāb al-Muḥtawī and Kitāb al-Tamyīz , al-Baṣīr composed numerous smaller treatises and responsa about various issues of philosophico-theological complexion. These include several works of polemic or apologetic character, such as a refutation of Samuel ben Hofni’s Ten Questions , a rebuttal of an argument by Abū Jaʿfar al-Ṭabarī against the contiueed validity of the Mosaic disposition, several tracts on issues related to tradition, abrogation, and prophetology, a treatise against the doctrine of the Qurʾān’s inameliorability ( iʿǧāz al-Qurʾān ).

Al-Baṣīr’s legal writings include the comprehensive Kitab al-Istibṣār fī ʾl-farāʾiḍ and a good number of smaller treatises and responsa on issues of halakhic purport.

(By Gregor Schwarb)

Date of birth

961-680

Place of birth

Iraq

Place of birth

Persia

Date of death

1037-1039

Date of activity

1001-1039

Place of activity

Jerusalem

Sex

Male

Bibliography

Abrahams, Israel. “Yusuf Al-Basir.” In Chapters on Jewish Literature, 1:79. Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1899. http://archive.org/details/abrahamsi1899chap1.

Link to Archive.org Bibliographic record

“Albasir, Yosef ben Abraham ha-Kohen.” In Enciclopedia Judaica Castellana, 1:146. México: Editorial Enciclopedia Judaica Castellana, 1951 1948.

Ankori, Zvi. “Ibn Al-Hītī and the Chronology of Joseph al-Basīr the Karaite.” Journal of Jewish Studies 8 (1957): 71–81. https://doi.org/10.18647/297/JJS-1957.

Ansari, Hassan, Wilferd Madelung, and Sabine Schmidtke. “Yūsuf al-Baṣīr’s Rebuttal of Abū l-Ḥusayn al-Baṣrī in a Yemeni Zaydī Manuscript of the 7th/13th Century.” In The Yemeni Manuscript Tradition, edited by David Hollenberg, Christoph Rauch, and Sabine Schmidtke, 28–65. Islamic Manuscripts and Books 7. Leiden: Brill, 2015. https://doi.org/https://doi.org/10.1163/9789004289765_004.

Attias, Jean-Christophe. “Review: Yūsuf al-Baṣīr, ‘Al-Muḥtawī.’” The Jewish Quarterly Review 84, no. 1 (1993): 81. https://doi.org/10.2307/1454701.

Beer, Peter. “Yusuf al-Basir.” In Geschichte, Lehren und Meinungen aller bestandenen und noch bestehenden religiösen Sekten der Juden und der Geheimlehre oder Cabbalah, 1:129, 149, 162. Brünn: J.G. Traßler, 1822. https://books.google.de/books?id=35QkSZZ_ycwC.

Ben-Shammai, Haggai, Haggai. “Karaism.” In The Cambridge History of Judaism: Volume 5: Jews in the Medieval Islamic World, 5, edited by Phillip I. Lieberman. (Cambridge: Cambridge University Press, 2021), pp. 571-605.

Ben-Shammai, Haggai. “Kalām in Medieval Jewish Philosophy.” In History of Jewish Philosophy, edited by Frank Daniel H. and Oliver Leaman, 115–48. New York: Routledge, 1997.

Ben-Shammai, Haggai. “Major Trends in Karaite Philosophy and Polemics in the Tenth and Eleventh Centuries.” In Karaite Judaism: A Guide to Its History and Literary Sources, edited by Meira Polliack, 339–62. Handbook of Oriental Studies - Handbuch Der Orientalistik. Section One - Erste Abteilung: The Near and Middle East - Naher Und Mittlerer Osten 73. Leiden & Boston: Brill, 2003. https://doi.org/10.1163/9789004294264_016.

Ben-Shammai, Haggai. “Some Genizah Fragments on the Duty of the Nations to Keep the Mosaic Law.” In Genizah Research After Ninety Years: The Case of Judaeo-Arabic: Papers Read at the Third Congress of the Society for Judaeo-Arabic Studies, edited by Joshua Blau, and Stefan C. Reif. (Cambridge: Cambridge University Press, 1992), pp. 22-30.

Ben-Shammai, Haggai. “Studies in Karaite Atomism.” Jerusalem Studies in Arabic and Islam 6 (1985): 243–98.

Ben-Shammai, Haggai. “The Karaites.” In The History of Jerusalem: The Early Muslim Period 638–1099, edited by Joshua Prawer and Haggai Ben-Shammai, 201–24. Jerusalem & New York: Yad Izhak Ben-Zvi & New York University Press, 1996.

Broydé, Isaac. “Joseph ben Abraham ha-Kohen ha-Ro’eh (Abu Ya’kub al-Basir).” The Jewish Encyclopaedia, (New York: Funk and Wagnalls, 1904), pp. 255-256. https://www.jewishencyclopedia.com/articles/8811-joseph-ben-abraham-ha-kohen-ha-ro-eh.

Burger, Izidor. “Júszuf al-Baszír al-kitâb al-muhtavî: című munkájanak VIII fejezete.” Ph.D., 1918.

Bánde, Zoltán. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XXV., XXVI., XXVII., XXVIII. és XXIX.” Ph.D, 1906.

Chiesa, Bruno. “Due note di letteratura caraita.” Henoch 10, no. 3 (1988): 355–76.

“De l’universalité de la loi morale selon Yūsuf al-Basīr: traduction et commentaire du Kitāb al-Muḥtawī (chapitres XVIII–XXII).” Revue des études juives 128, no. 2 (1969): pp. 133-201.

Eche, Youssef. “Yusuf al-Basir.” In Les bibliothèques arabes publiques et semi-publiques en Mésopotamie, en Syrie et en Égypte au Moyen Âge, (Damascus: Institut français de Damas, 1967), pp. 67-161.

Fabricius, Johann Andreas. “Yusuf al-Basir.” In Abriß einer allgemeinen Historie der Gelehrsamkeit, 2, (Leipzig: Weidmannsche Buchhandlung, 1752), pp. 701-702. https://books.google.de/books?id=IKXSu_9Y82sC.

Fenton, Paul B. אלפי יהודה Bibliographie de l’oeuvre de Georges Vajda, précédée d’un essai biographique. Louvain: Peeters, 1991.

Frankl, Pinkus Fritz. “Beiträge zur Literaturgeschichte der Karäer.” Bericht über die Lehranstalt für die Wissenschaft des Judenthums in Berlin 5 (1887): 1–20.

Frankl, Pinkus Fritz. “Die Stellung Joseph al-Baṣīrs in der jüdischen Religionsphilosophie.” Monatsschrift für die Geschichte und Wissenschaft des Judentums 20 (1871): 114–19, 150–57. https://www.jstor.org/stable/44383998 https://www.jstor.org/stable/44384002.

Frankl, Pinkus Fritz. “Ein muʿtazilitischer Kalām aus dem 10. Jahrhundert: als Beitrag zur Geschichte der muslimischen Religionsphilosophie nach handschriftlichen Quellen der Bibliotheken in Leyden und St. Petersburg.” Sitzungsberichte der Philosophisch-Historischen Classe der kaiserlichen Akademie der Wissenschaften 71 (1872): 169–224.

Frankl, Pinkus Fritz. “Zur karäischen Bibliographie (Fortsetzung und Schluss).” Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 21 (N. F. 4), no. 6 (1872): 274–80. https://www.jstor.org/stable/44654511.

Fürst, Julius. “Yusuf al-Basir.” In Geschichte des Karäerthums: Bis 900 der gewöhnlichen Zeitrechnung, 1:70; 95; 101; 120–21; 159; 170; 173–74; 181. Leipzig: Nies’sche Buchdruckerei, 1862. https://books.google.es/books?id=k_8LAAAAIAAJ&hl.

Fürst, Julius. “Yusuf al-Basir.” In Geschichte des Karäerthums: Von 1575 bis 1865 der gewöhnlichen Zeitrechnung, 3, (Leipzig: Oskar Leiner, 1869), pp. 20; 63-64; 68; 89; 140; 150; 158. https://books.google.es/books?id=O31NAAAAcAAJ&vq.

Fürst, Julius. “Yusuf al-Basir.” In Geschichte des Karäerthums: Von 900 bis 1575 der gewöhnlichen Zeitrechnung, 2, (Leipzig: Oskar Leiner, 1865), pp. 50-75 [§34-49]. https://books.google.es/books?id=AtU9AAAAIAAJ&hl.

Gerson, József. “Júszuf al-Baszír аl-kitâb al-muhtavî: című munkája tizenhatodik fejezete.” (Ph.D, 1915).

Goldberger, Andor. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XXIII. fejezete és szemelvények a XIX, XXII, XXIV fejezetekből.” Ph.D, 1906.

Goldstein, Miriam. “Yusuf Al-Basir.” In Karaite Exegesis in Medieval Jerusalem: The Judeo-Arabic Pentateuch Commentary of Yūsuf Ibn Nūḥ and Abū Al-Faraj Hārūn, 31–34; 42; 55; 61; 139–40. Texts and Studies in Medieval and Early Modern Judaism 26. Tübingen: Mohr Siebeck, 2011.

Goldziher, Ignác. “Mélanges judéo-arabes.” Revue des études juives 49, no. 98 (1904): 219–30. https://www.persee.fr/doc/rjuiv_0484-8616_1904_num_49_98_4713.

Grünfeld, Arnold. “Yusuf al-Basir.” In Die Lehre vom göttlichen Willen bei den jüdischen Religionsphilosophen des Mittelalters von Saadja bis Maimûni, (Münster: Aschendorff, 1909), p. 50. https://archive.org/details/dielehrevomgtt00gr.

Hamburger, Jacob. “Yusuf al-Basir.” In Die jüdische Litteratur seit Abschluss des Kanons: Geschichte der rabbinischen Litteratur während des Mittelalters und ihrer Nachblüthe in der neueren Zeit, edited by Jakob Winter and August Wünsche, 2:86–87. Trier: Sigmund Mayer, 1894. https://books.google.de/books?id=Kme8rCRb8tYC.

Harkavy, Abraham. “Handschriftliches aus Petersburg.” Das Jüdische Literaturblatt VII, no. 9 (1878): 35. https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/4854420.

Harkavy, Abraham. “Mittheilungen aus Petersburger Handschriften.” Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft 1 (1881): 150–59. http://archive.org/details/bub_gb_uCk4AQAAMAAJ.

Harkavy, Abraham. “Yusuf al-Basir.” In Studien und Mittheilungen aus der Kaiserlichen Oeffentlichen Bibliothek zu St. Petersburg, 3:44–46. Leipzig: Voss’ Sortiment (G. Haessel), 1880.

Horovitz, József. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XXXIV. fejezete Tobia ben Mózes, héber forditásával.” Ph.D, 1905.

Husik, Isaac. “Joseph al-Basir and Jeshua ben Judah.” In A history of mediaeval Jewish philosophy, (New York: Macmillan, 1916), pp. 48-58 [chap. IV.]. https://archive.org/details/ahistorymediaev01husigoog.

“Jose ben Abraao ha-Cohen.” Biblioteca de cultura judaica, (Rio de Janeiro: Biblos), p. 698.

Jost, Isaak Markus. “Yusuf al-Basir.” In Geschichte der Israeliten seit der Zeit der Maccabäer bis auf unsre Tage, 8, (Berlin: Schlesingersche Buch- und Musikhandlung, 1828), pp. 139; 141.

Klein, Miksa. “Júszuf al-Baszír al-kitâb al-muhtavî: című munkája III fejezetének első része és XIX fejezete.” (Ph.D, 1913).

Klein, Sámuel. “Júszuf al-Baszír al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XVII fejezete.” (Ph.D, 1918).

Klein, Ábrahám. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának IV V VI VII fejezetei.” (Ph.D, 1918).

Krausz, Ignacz. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muḥtavî: című munkájának XXX.” Ph.D, 1911.

Lasker, Daniel, Johannes Niehoff-Panagiotidis, and David Sklare. “Yusuf al-Basir.” In Theological Encounters at a Crossroads: An Edition and Translation of Judah Hadassi’s Eshkol ha-kofer, First Commandment, and Studies of the Book’s Judaeo-Arabic and Byzantine Contexts, (Leiden: Brill, 2018), pp. 9-10; 13; 15-17.

Lányi, György. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XII fejezete.” Ph.D., 1932.

Madelung, Wilferd, and Sabine Schmidtke. “Yūsuf al-Baṣīr’s First Refutation (Naqḍ) of Abu l-Ḥusayn al-Baṣrī’s Theology.” In A common rationality: Muʿtazilism in Islam and Judaism, edited by Camilla Adang and David E. Sklare, 229–96. Istanbuler Texte und Studien 15. Würzburg: Ergon Verlag in Kommission, 2007. https://albert.ias.edu/handle/20.500.12111/51.

Margoliouth, George. “Ibn Al-Hītī’s Arabic Chronicle of Karaite Doctors.” Jewish Quarterly Review 9 (1897): 429–43.

Markon, Isaac, and Leon Nemoy. “Basir, Joseph Ben Abraham Ha-Kohen Ha-Ro’eh al-.” In Encyclopaedia Judaica, 3:200. Detroit: Gale, 2007.

Markon, Isaac, and Leon Nemoy. “Basir, Joseph Ben Abraham Ha-Kohen Ha-Ro’eh al-.” In Encyclopaedia Judaica, 4:301–2. Jerusalem: Keter, 1972 1971.

Markon, Isaac. “Albassir, Josef ben Abraham hakohen.” In Jüdisches Lexicon, 1:189–91. Berlin: Jüdischer Verlag, 1930 1927.

Markon, Isaac. “Josef ben Abraham ha-Kohen ha-Roe (Abu Jakub al-Bassir).” In Encyclopaedia Judaica, 9:324–26. Berlin: Eschkol, 1934 1928.

Miller, Philip E. “Review: Al-Kitāb al-Muḥtawī de Yūsuf al-Başīr: Texte, Traduction et Commentaire by Georges Vajda.” Journal of Jewish Studies 38, no. 2 (1987): 277–78. https://doi.org/10.18647/1366/JJS-1987.

Morgenstern, Ernő. “Júszuf al-Baszír al-kitâb al-muhtavî: című munkája harmadik fejezetének második része.” Ph.D., 1913.

Munk, Salomon. “Yusuf al-Basir.” In Notice sur Abou'l-Walid Merwan ibn-Djana'h et sur quelques autres grammairiens Hébreux du Xe et du XIe siècle: suivie de l'introduction du Kitab al-Luma' D'ibn-Djana'h en arabe avec une traduction française et des notes, (Paris: Imprimerie Nationale, 1851), pp. 8-. https://books.google.es/books?id=KF8_AQAAMAAJ&vq.

Nemoy, Leon. “Review: Vajda and Blumenthal’s Edition of ‘Al-Kitāb Al-Muḥtawī’ by Yūsuf Al-Baṣīr and Moreen’s ‘Judaeo-Persian Miniatures.’” The Jewish Quarterly Review 76, no. 3 (1986): 267–68. https://doi.org/10.2307/1454517.

Neubauer, Adolf. “Yusuf al-Basir.” In Aus der Petersburger Bibliothek: Beiträge und Documente zur Geschichte des Karäerthums und der karäischen Literatur, (Leipzig: Oskar Leiner, 1866), pp. 7-9. https://books.google.de/books?id=amJSAAAAcAAJ&newbks.

Pinsker, Simḥa. “Mittheilung über einen arabischen Auszug aus dem Werke Chobot ha-Lebabot.” Der Orient: Berichte, Studien und Kritiken für jüdische Geschichte und Literatur 12, no. 28 (1851): 737–49. https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/titleinfo/2360703.

Pinsker, Simḥa. “Yusuf al-Basir.” In לקוטי קדמוניות: לקורות דת בני מקרא והליטעראטור שלהם עפ״י כתבי יד עבריים וערביים (Zur Geschichte des Karaismus und der karäischen Literatur), (Wien: Adalbert della Torre, 1860), p. 194.

Poznański, Samuel Abraham. “The Karaite Literary Opponents of Saadiah Gaon in the Eleventh Century.” Jewish Quarterly Review 18 (1906): 59–83. https://doi.org/10.2307/1451104.

Poznański, Samuel Abraham. “The Karaite Literary Opponents of Saadiah Gaon.” In Karaite Studies, edited by Philip Birnbaum, 129–234. New York: Hermon Press, 1971.

Poznański, Samuel. “Die Qirqisâni Handschriften im British Museum.” In Festschrift zum achtzigsten Geburtstage Moritz Steinschneider’s, 195–218. Leipzig: Otto Harrassowitz, 1896. https://books.google.es/books?id=ljgOAQAAIAAJ&hl.

Poznański, Samuel. “Zur jüdisch-arabischen Literatur.” Orientalische Literaturzeitung 7 (1904): 257–74, 304–15, 345–59.

Poznaṅski, Samuel. “Remarks on 'Early Karaite Critics of the Mishnah'.” The Jewish Quarterly Review 11, no. 2 (1920): pp. 237-257. doi: 10.2307/1451394.

Péner, Miklós. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XXXI.” Ph.D, 1913.

Rosenberg, Salomon. “Júszuf al-Baszír al-kitâb al-muhtavî: című munkája XVIII és XXXIII fejezetei.” (Ph.D, 1914).

Schmidtke, Sabine. “The Karaites’ Encounter with the Thought of Abū l-Ḥusayn al-Baṣrī (d. 436/1044): A Survey of the Relevant Materials in the Firkovitch-Collection, St. Petersburg.” Arabica 53, no. 1 (2006): 108–42. https://doi.org/10.1163/157005806775143524.

Schmidtke, Sabine. “The Muʿtazilite Movement (III): The Scholastic Phase.” In The Oxford Handbook of Islamic Theology, edited by Sabine Schmidtke, 159–80. Oxford: Oxford University Press, 2016.

Schreiner, Martin. “Yusuf al-Basir.” In Der Kalam in der jüdischen Literatur, (Berlin: H. Itzkowski, 1895), pp. 29-. http://archive.org/details/bub_gb_s7hMAAAAYAAJ.

Schreiner, Martin. “Zur Geschichte der Polemik zwischen Juden und Muhammedanern.” Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 42, no. 4 (1888): pp. 591-675.

Schwarb, Gregor. “Yūsuf al-Baṣīr.” Encyclopedia of Jews in the Islamic World, edited by Norman A. Stillman (Brill, 2010) https://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopedia-of-jews-in-the-islamic-world/yusuf-al-basir-COM_0022460.

Schwarcz, Benjamin. “Júszuf al-Baszîr al-kitâb al-muhtavî: című munkájának XV fejezete.” Ph.D, 1907.

Selden, John. “Yusuf al-Basir.” In Uxor Ebraica: seu de nuptiis & divortiis ex iure civili, id est, divino & tamuldico, veterum ebraeorum, libri tres, 13; 18-27 [cap. IV.]. London: R. Bishop, 1646. https://books.google.es/books?id=wIv9ha3OZ0MC.

Sklare, David E. “Basir, Yosef Ben Avraham (c. 980–c. 1040).” In The Oxford Dictionary of the Jewish Religion, edited by R. J. Zwi Werblowsky and Geoffrey Wigoder, 103–4. New York: Oxford University Press, 1997.

Sklare, David E. “Responses to Islamic polemics by Jewish Mutakallimūn.” In The Majlis: interreligious encounters in medieval Islam, edited by Hava Lazarus-Yafeh. (Wiesbaden: Harrassowitz, 1999), pp. 137-161.

Sklare, David E. “Yūsuf Al-Baṣīr: Theological Aspects of His Halakhic Works.” In The Jews of Medieval Islam, edited by Daniel Frank, 249–70. Leiden: Brill, 1995. https://doi.org/https://doi.org/10.1163/9789004493230_016.

Sklare, David, and Casım Ekinci. “Yahudi Teolojisinde Mu’tezili Temayüller: Bir Tetkik.” Yakın Doğu Üniversitesi İlahiyat Fakültesi Dergisi 4, no. 2 (2018): 347–80. http://ktp2.isam.org.tr/detayilhmklzt.php?navdil=tr&midno=126521250&Dergivalkod=0746&YayinTarihi=2018&Cilt=IV&Sayi=2.

Sklare, David. “Epistemology in the Service of Polemic: Yūsuf al-Baṣīr’s Kitāb al-Istiʿānah: Text and Translation.” In Polemical and Exegetical Polarities in Medieval Jewish Cultures, edited by Ehud Krinis, Nabih Bashir, Sara Offenberg, and Shalom Sadik, 97–134. Studia Judaica 113. Berlin & Boston: De Gruyter, 2021. https://doi.org/10.1515/9783110702262-007.

Sklare, David. Judaeo-Arabic manuscripts in the Firkovitch Collections The works of Yusuf al-Basir A sample catalogue, texts and studies - כתבי היד בערבית־יהודית באוספי פירקוביץ׳ חיבורי יוסף אלבציר קטלוג לדוגמה, מקורות ומחקרים. (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, Center for the Study of Judaeo-Arabic Culture and Literature, 1997).

Skoss, Solomon Leon. “Albasir, Joseph ben Abraham Hakohen.” Universal Jewish Encyclopedia, (New York: Universal Jewish Encyclopedia, 1939), pp. 158-159.

Steinschneider, Moritz. “Jüdische Literatur.” In Allgemeine Encyclopädie der Wissenschaften und Künste, edited by Johann Samuel Ersch and Johann Gottfried Gruber, 2. Section/27:357–471. Leipzig: F. A. Brockhaus, 1850. https://gdz.sub.uni-goettingen.de/id/PPN362303401.

Steinschneider, Moritz. “Yusuf al-Basir.” In Catalogus Codicum Hebraeorum Bibliothecae Academiae Lugduno-Batavae, 165–73, 179–83. Leiden: E. J. Brill, 1858. https://catalog.hathitrust.org/Record/009015195.

Steinschneider, Moritz. “Yusuf al-Basir.” In Die arabische Literatur der Juden Ein Beitrag zur Literaturgeschichte der Araber, grossenteils aus handschriftlichen Quellen, (Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1902), pp. 89-91, §50. https://menadoc.bibliothek.uni-halle.de/ssg/content/titleinfo/1115033.

Steinschneider, Moritz. “Yusuf al-Basir.” In Die hebraeischen Uebersetzungen des Mittelalters und die Juden als Dolmetscher: Ein Beitrag zur Literaturgeschichte des Mittelalters, meist nach handschriftlichen Quellen, 452-457 [§267-268]. Berlin: Kommissionsverlag des Bibliographischen Bureaus, 1893. http://archive.org/details/diehebraeischen00steigoog.

Steinschneider, Moritz. “Yusuf al-Basir.” In Polemische und apologetische Literatur in arabischer Sprache, zwischen Muslimen, Christen und Juden, nebst Anhängen verwandten Inhalts: mit Benutzung handschriftlicher Quellen, 346-347 [2.]. Leipzig: F.A. Brockhaus, 1877. https://archive.org/details/polemischeundap00steigoog.

Vidro, Nadia, ed. “The Book against the People of the Equinox: T-S K6.63.” Fragment of the Month September 2019 (2019). https://doi.org/10.17863/CAM.63288.

Trigland, Jacobus. “Diatribe de secta Karaeorum.” In Trium scriptorum illustrium de tribus ludaeorum sectis Syntagma, edited by Jacobus Trigland. (Delft: Adrian Beman, 1703), pp. 1-191. https://books.google.es/books?id=dTFb4VUJOtIC&hl.

Vajda, Georges, and David R. Blumenthal, eds. Al-Kitāb al-Muḥtawī de Yūsuf al-Baṣīr. Études sur le јudaïsme médiéval 12. Leiden: Brill, 1985.

Vajda, Georges. “La Philosophie et La Théologie de Joseph Ibn Çaddiq.” Archives d’histoire Doctrinale et Littéraire Du Moyen Âge 17 (1949): 93–181. https://www.jstor.org/stable/44403020.

Vajda, Georges. “La démonstration de l’unité divine d’après Yūsuf al-Basīr.” In Studies in Mysticism and Religion Presented to Gershom G. Scholem on his Seventieth Birthday, edited by E. E. Urbach, R. J. Zwi Werblowsky, and Ch. Wirszubski, 285–315. Jerusalem: Magnes Press, 1967.

Vajda, Georges. “La Parole Créée de Dieu d’après Le Théologien Karaïte Yūsuf al-Baṣīr.” Studia Islamica, no. 39 (1974): 59–76. https://doi.org/10.2307/1595271.

Vajda, Georges. “La réfutation de la métensomatose d’après le théologien karaïte Yūsuf al-Baṣīr.” In Philomathes: Studies in the Humanities in Memory of Philip Merlan, edited by Robert B. Palmer, and Robert Hamerton-Kelly. (Den Haag: Nijhoff, 1971), pp. 281-290.

Vajda, Georges. “La volonté et l’autarcie divines selon Yūsuf al-Baṣīr.” Revue des études juives 140 (1981): 5–99.

Vajda, Georges. “Le problème de l’assistance bienveillante de Dieu, du «mieux» et de la nécessité de la Loi révélée selon Yûsuf al-Basîr. Traduction et commentaire du Kitâb al-Muhtawî (chapitres XXXIV-XXXVI).” Revue des études juives 134, no. 3 (1975): 31–74. https://www.persee.fr/doc/rjuiv_0484-8616_1975_num_134_3_1807.

Vajda, Georges. “Le problème de la souffrance gratuite selon Yūsuf al-Başīr.” Revue des études juives 131, no. 3 (1972): 269–322. https://www.persee.fr/doc/rjuiv_0484-8616_1972_num_131_3_1721.

Vajda, Georges. “Le problème de la vision de Dieu d’après Yūsuf al-Baṣīr.” In Islamic Philosophy and the Classical Tradition: Essays Presented by his Friends and Pupils to Richard Walzer on his Seventieth Birthday, edited by S. M. Stern, Albert Hourani, and Vivian Brown, 473–89. Oxford: Cassirer, 1972.

Vajda, Georges. “Les problèmes des sanctions divines, du repentir et questions connexes selon Yūsuf al-Baṣīr; Kitāb al-Muḥtawī (Chapitres XXXVII–XL); Kitāb al-Manṣūrī (Chapitres XXXI– XXXIII).” Revue des études juives 137 (1978): 279–365.

Vajda, Georges. “L’examen rationnel, préalable de la foi, dans l’oeuvre du théologien karaïte Yûsuf al-Basîr.” Archives d’histoire doctrinale et littéraire du Moyen Âge 48 (1981): 7–35. https://www.jstor.org/stable/44403726.

Vajda, Georges. “Yusuf al-Basir.” In Introduction à la pensée juive du Moyen Âge, (Paris: J. Vrin, 1947), pp. 64-65; 221. https://books.google.es/books?id=rwArAAAAMAAJ&dq.

Vidro, Nadia. “Aviv barley and calendar diversity among Jews in eleventh-century Palestine.” Journal of Jewish Studies 72, no. 2 (2021): pp. 283-312. doi: https://doi.org/10.18647/3504/jjs-2021.

Weissenborn, Hermann. “Yusuf al-Basir.” In Zur Geschichte der Einführung der jetzigen Ziffern in Europa durch Gerbert, 47–53. Berlin: Mayer & Müller, 1892. https://books.google.de/books?id=5jArAAAAYAAJ.

Wilke, Carsten. “From Talmud Torah to Oriental Studies: Itineraries of Rabbinical Students in Hungary.” In Modern Jewish Scholarship in Hungary: The ‚Science of Judaism‘ between East and West, edited by Tamás Turán and Carsten Wilke, 75–98. Berlin/Boston: De Gruyter Oldenbourg, 2016. https://doi.org/https://doi.org/10.1515/9783110330731-005.

Wolf, Johann Christoph. “Yusuf al-Basir.” In Bibliotheca Hebraea, I:564 [n.970]. Hamburg & Leipzig: Christian Liebezeit, 1715. https://books.google.es/books?id=u9peAAAAcAAJ&hl.

Wolf, Johann Christoph. “Yusuf al-Basir.” In Bibliothecæ Hebrææ, III:377 [n.855]; 425 [n.970]. Hamburg & Leipzig: B. Theod. Christoph. Felgineri Viduam, 1727. ttps://books.google.es/books?id=9dW-cp2_N8oC&pg.

Wolf, Johann Christoph. “Yusuf al-Basir.” In Notitia Karaeorum, 25–26; 115; 121. Hamburg & Leipzig: Christian Liebezeit, 1714. http://archive.org/details/bub_gb_bzXY5TBXpA8C.

Wolfson, Harry Austryn. “Joseph Ibn Ṣaddiḳ on Divine Attributes.” The Jewish Quarterly Review 55, no. 4 (1965): 277–98. https://doi.org/10.2307/1453446.

Madelung, Wilferd, and Sabine Schmidtke, eds. “Yūsuf al-Baṣīr’s first refutation (Naqḍ) of Abu l-Ḥusayn al-Baṣrī’s theology.” In Rational theology in interfaith communication: Abu l-Ḥusayn al-Baṣrī’s Muʿtazilī theology among the Karaites in the Fāṭimid Age, 13–60. Leiden: Brill, 2006.

Zawanowska, Marzena. “From Yūsuf Al-Baṣīr to Judah Halevi: The Sadduceean Myth of the Origins of Karaism in Medieval Rabbanite Sources Revisited.” The Medieval History Journal 25, no. 2 (2022): 252–91. https://doi.org/10.1177/09719458211013996.

Abel, Wolfgang Z. von, ed. Das Buch der Unterscheidung [Kitāb al-Tamyīz (Kitāb al-Manṣūrī)]: Judäo-Arabisch Deutsch. Freiburg: Herder, 2005.

Abel, Wolfgang Z. von. “Zum textlichen Verhältnis zwischen Kitāb al-Tamyīz von Yūsuf al-Baṣīr und der hebräischen Übersetzung Sefer Maḥkimat Peti am Beispiel der Schlusskapitel des Ersten Hauptteils.” In A common rationality: Muʿtazilism in Islam and Judaism, edited by Camilla Adang and David E. Sklare, 217–28. Istanbuler Texte und Studien 15. Würzburg: Ergon Verlag in Kommission, 2007. https://doi.org/https://doi.org/10.5771/9783956506895-217.

Бен-Шамай, Хаггай. “Раввинистические тексты и тексты мидраша в комментариях р. Саадии Гаона к Писанию: продолжение традиции и нововведения.” Вестник Еврейского университета 30 (2008): 141–98.

Борисов, Андрей Яковлевич. “Заметки о литературном наследии Юсуфа ал-Басира.” Известия АН СССР, no. 3 (1935): 273–85.

Бройде, Исаак Давид. “Иосиф бен-Авраам га-Коген га-Рое.” Еврейская энциклопедия, (С.-Петербургъ: Изд. Общества для научныхъ еврейскіхъ изданій и Изд-ва Брокгаузъ-Ефронъ, 1908), pp. 859-861.

אלגמיל, יוסף, ed. ספר מחכימת פתי. אשדוד: מכון תפארת יוסף לחקר היהדות הקראית, 2004.

אלגמיל, יוסף ed. ספר נעימות: הנקרא בערבית ”אלמחתוי“. (אשדוד: מכון תפארת יוסף לחקר היהדות הקראית, 2004).

אלגמיל, יוסף, ed. ספר שאלות ותשובות. אשדוד: מכון תפארת יוסף לחקר היהדות הקראית, 2005.

בן-שמאי, חגי. “כתאב אלמחתוי ליוסף אלבציר.” קרית ספר 62 (1988): pp. 426-407.

בן-שמאי, חגי. “פרקים אבודים מכתאב אלמחתוי ליוסף אלבציר.” In כתבי היד בערבית-יהודית באוספי פירקוביץ' חיבורי יוסף אלבציר קטלוג לדוגמה מקורות ומחקרים, א, edited by דוד סקליר, and חגי בן-שמאי. (ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 1997), pp. 126-113.

גאטטלאבער, אברהם בער. “יוסף הרואה.” In בקורת לתולדות הקראים, (ווילנא: [Fünn und Rozenkrancz] פין וראזענקראנץ, 1865), pp. 175-176. https://books.google.es/books?id=Duc5AQAAMAAJ&dq.

וורמברנד, מרדכי. “יוסף בן אברהם אל בציר.” אנציקלופדיה העברית, (ירושלים), pp. 680-679.

וידה, ז’ורז’. “הגדרות מונחי ה"מתכלמון" בכתבי יוסף אלבציר.” דעת 26, no. חורף (1991): 34–35. https://www.jstor.org/stable/24193182.

אלוני, נחמיה. הספרייה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר. Edited by מרים פרנקל and חגי בן-שמאי. ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2006.

רעוועל, דוב. “יוסף בן אברהם הרואה.” In אוצר ישראל, edited by יהודה דוד אייזענשטיין, ה:135–134. ניו-יורק, 1906.

Linked Open Data

ISNI

0000000096095008

VIAF

95246510

GND

119517981

Heritage Data

Note

While Moritz Steinschneider (1816–1907) is primarily known for having laid the modern foundations of Jewish bibliography, he also devoted himself to a systematic survey of Jewish literature. In Steinschneider’s work the investigation of Jewish writings in Arabic takes a central place. In 1845, he proposed to the Verein für Kultur und Wissenschaft der Juden his magnum opus , a “Jüdisch-Arabische Bibliothek” (Steinschneider, Die arabische Literatur , xlvii). It was well received, and he obtained modest funding for it. It seems that the first part, the Bibliotheca Judaeo-Arabica , which consisted of a chronological survey of Judeo-Arabic literature, had already been completed in 1845. It contained a short biographical sketch of each author known to Steinschneider, arranged chronologically, and an account of their works, including details of available manuscripts and translations, mainly taken from unpublished sources. However, it only reached publication some sixty years later with the appearance of his seminal series of articles “An Introduction to the Arabic Literature of the Jews,” which appeared in 1897–1901 in the Jewish Quarterly Review , and also his Arabische Literatur der Juden (1902), which Steinschneider rightly calls in its foreword his “Lebensarbeit” (p. viii). The former, in which he describes his arduous search for manuscripts throughout Europe, serves as a voluminous introduction to the latter. The Arabische Literatur der Juden is divided into seven sections: (1) Jewish authors in Ancient Arabia; (2) Jewish authors in the East until the end of the Geonic period (1040); (3) Jewish authors in the Muslim West; (4) Jewish in the East, 1041–1500; (5) later Jewish authors (1500–1894); (6) Jewish authors of uncertain date; and (7) anonymous Jewish authors according to subject.

Literature:
Paul Fenton, “Moritz Steinschneider’s Contribution to Judaeo-Arabic Studies,” in Studies on Steinschneider: Moritz Steinschneider and the Emergence of the Science of Judaism in Nineteenth-Century Germany , edited by Reimund Leicht and Gad Freudenthal (Leiden: Brill, 2012), pp. 363–383.
Moritz Steinschneider, “An Introduction to the Arabic Literature of the Jews,” Jewish Quarterly Review 9–13 (1897–1901).
Moritz Steinschneider, Die arabische Literatur der Juden (Frankfurt am Main: Kauffmann, 1902).

Author

Moritz Steinschneider

Transcription

§ 50.

Josef b. Abraham Kohen, abu Ja‘kub, der Blinde (הרואה, arab. אלבציר euphemist. der Sehende) auch המאור הגדול (die grosse Leuchte), Karäer (Anf. XI. Jahrh.), Lehrer des Jeschua b. Jehuda. Er stellte sich zuerst den מרכבים entgegen, welche das Verbot der Verwandtschaftsehen zu weit ausdehnen,

Schriften: 1) אלמחתוי (das Umfassende), ms. D. Kaufmann, eine Copie besitzt Schreiner, ein Frgm. in Pet.; hebr. ס נעימות, auch als זכרון הדתות bezeichnet, ms. CL. 41 (Copie bei Trigland n. 24, eine andere bei L. Dukes), Par. 670, Pet. Firk. 687, ms. des Abraham Mitschri in Petersburg. P. F. Frankl hat das Werk als muatazelitischen Kalam analysirt (1872) und eine Ausgabe vorbereitet, wovon ihn leider ein frühzeitiger Tod abrief. Der hebr. Übersetzer ist vielleicht der wahrscheinlich erste und bekannteste, Tobia b. Moses, der das Compendium (n. 2) übersetzte, in n. 1 die 3 letzten Kapitel, von angezweifelter Urheberschaft, gekürzt und mit Verweisung auf eigene Schriften oder Übersetzungen versehen hat; auffallend ist die Verweisung auf eine „besondere Frage", deren Verfasser offenbar Jeschua ist (s. §51). – 2) אלתמיין1) (Compendium), ms. Brit. Mus. Or. 2568 (Marg. p. 67), in n. 1 als אלמנצורי citirt; hebr. mit Zusätzen von Tobia b. Moses u. d. T. מחכימת פתי, ms. Bodl Neub. 323 (def.), CL. 413, Par. 670, Pet. Firk. 688, 689 (def.), Mitschri, Deinard; Inhalt von 33 Kapp. bei Pi. A. 198. Vgl. HÜb. 456. – 3) הדאיה (Leitung), vom Vf. selbst citirt (Hark., Stud. I, 3 S. 45 A. 121, vgl. Mag. V, 23). – 4) אחואל (2 אלפאעל (oder אלפעאל, Zustände des Wirkenden?). – 5) צחה אלאסתדלאל באלשהר עלי אלנאיב, (ich wage es nicht, diesen Titel zu übersetzen). – 6) אלמחיט (der Umgebende) oder שפות השופטים – 7) שפוט השופטים Eine Schrift über (gegen?) abu Galib תבאת (für תאבת Thabit?).3) – 8) מליצת עקרי אללבאד (Pi. A. 199 Z. 7 אבן כלאד; Fürst II, 71 übergeht es, wahrscheinlich weil CL. p. 170 עבאד conjicirt wird, zu A. 3 vgl. Alfarabi 154). – 9) אלאסתעאנה (Beobachtung, nicht ני -); vielleicht Frgm. ms. Br. Mus. Or. 2569, Marg., p. 67), philosophisch. – 10) אלאסתבצאר (Genaue Betrachtung), ein Buch der Gebote (מצוות), woraus Abschnitte über Erbschaften und über Reinheit, ohne Autornamen in ms. Brit. Mus. Or. 2576 (Marg. p. 43, fehlt daher unter Yusuf p. 134). Den Abschnitt über Feste (ס' המועדים)4) übersetzte Tobia b. Moses in 8 Kapp., worin David b. Boas angeführt und gegen Saadia polemisirt wird, ms. Pet. Firk. 678, Abr. Mitschri, Rabinow. Cat. 5647 n. 55, (HÜb. 944). Simcha Isak legt unserem Josef, ausser dem מועדים (s. unter n. 10), noch bei: אוצר נחמד, dessen Compilator Tobia b. Moses unseren Jefet anführt (CL. p. 172), משיבת נפש (s. unter Jeschua § 51), צדוק הדין, welches als zweifelhaftes Kap. (HÜb. 457) unter Anonymen besprochen wird. Das philosophische Frgm. in ms. Brit. Mus. Or. 25724 (Marg. p. 67, fehlt im Index p. 134) kann einer der obigen nn. angehören. - Unbewiesen, jedoch möglich, ist die Identität Josef's mit dem grossen Lehrer abu Ja'akub,5)" dessen Fragen an die Gelehrten aller Welt, auch nichtisraelitische, über die hauptsächlichen dogmatischen Themata als מסאיל וגואיב in ms. Brit. Mus. Or. 2571 (und eine ähnliche Schrift 2572, Marg. p. 43, im Index p. 134 nur 2571), hebr שאלות (ותשובות) von einem Anonymus, ms. CL. 418 (Cat. p. 106, so), Copie bei Trigland, Par. 670, Pet. Firk. 682, 684, Tischend. 5 (def.), Jerachmiel Fried in Odessa (HÜb. 458).

1) Dafür כתאב תמים bei Simcha Isak f. 24 aus Hadassi 258, vgl. Pi. 115. 2) Die nachfolg. Titel 4-9 werden in n. 1 citirt; CL. 172/3, vgl. Frankl, Muat. Kalam 9, 10. – 3) Bei Fst. II, 68, Anm. S. 23 n. 297: Kitab al Rudd (sic) etc. 4) „Kitab" heissen auch die Abschnitte der Werke über Fikh bei den Arabern. – 5) Diese Bezeichnung passt zu 4 alten Gelehrten, Namens Josef, HÜb. 459 A. 629; im Citat des Pseudo-Jefet nimmt Pi. A. 71 ohne Weiteres Isak ibn גהלול (sic) an!

Quellen: ältere s. CL. 181, jüngere HÜb. 450.

Reference

Moritz Steinschneider, Die arabische Literatur der Juden (Frankfurt am Main: Kauffmann, 1902)., section: 50

Note

Samuel Abraham Poznański (1864–1921) was a scholar of Polish-Jewish descent, renowned for his research on Karaism and the Hebrew calendar. He was a pioneer in Judeo-Arabic studies, a Hebrew bibliographer, and a recognized authority on contemporary and historic Qaraism. Additionally, he served as a rabbi at the Great Synagogue in Warsaw.

Poznański harbored a profound aspiration to compile a biographical dictionary of Qaraite scholars and a historical dictionary of Qaraite literature, considering them the apex of his scholarly endeavors. Unfortunately, his sudden demise thwarted the
realization of these ambitions, and he only managed to publish a limited number of bibliographical essays on the subject. The draft of his Encyclopedia of Qaraites is today found in the Samuel Poznański Archive at the National Library of Israel (ARC 4﹡ 1180, Series 5). Given the current condition of the archive, referencing specific pages or files is not feasible. The entries are primarily organized by first names.

Provided by a cooperation between the Ben Zvi Institute, Jerusalem, and LMU, Munich, used according to CC BY NC 4.0 (Associate researcher: Amir Mazor)

Literature:
Miriam Frenkel, “Samuel Abraham Poznański’s Karaite Mission: From Wissenschaft to Jewish Nationalism,” in Modern Jewish Scholarship on Islam in Context: Rationality, European Borders, and the Search for Belonging , edited by Ottfried Fraisse (Berlin: De Gruyter, 2019), pp. 121–144 [134].

Transcription

יוסף בן אברהם הרואה [אלבציר]

ובערבית אבו יעקוב יוסף בן אברהים אלבציר, ונקרא כן מפני היותו עור ולכן יקרא ג"כ (בלשון סגי נהור) המאור או המאור הגדול, כן למשל מאת שלמה הנשיא באגרתו לאהרן בן יהודה אהרן בן יוסף (מבחר שמות דף ל"א ע"ב, דברים דף ה' ע"ב), אהרן בן אליהו (בהרבה מקומות מספריו ובפרט בספרו ע"ח), כלב אב"א (נוספות לאדרת ענין שבועה פ"ו), משה בשייצי (עריות בהקדם ח"ג 62.60) וכדומה, או גם יקראוהו ר' יוסף הפקח כמו אהרן בן אליהו (ג"ע קי"ב ב', קס"ה ד'; ועפ"ז יש לתקן דברי 692) ואליהו בשייצי (אדרת סדר ירושה פ"ב), אבל עם זה ימצא גם אבו יעקב הסומא (עי' ל"ק 87). הוא היה הראשון והגדול בין פילוסופי הקראים ועם זה ג"כ מצוין בתור בעל הלכה ומפני זה הבאים אחריו ירבו בשבחו. כן למשל יכנהו תלמידו ישועה בן יהודה בשם הזקן רב יוסף משכיל הגלות (ס' הישר 57), הדסי יכנהו נר ישראל כליל החכמה (אה"כ ש"א צ'), מנחם הגולה יאמר עליו החכם המופלא הרב הגדול רבינו יוסף המאור אשר בחכמתו מאיר כאור (ל"ק 57), משה בשייצי יכנהו הרב הגדול המאיר אפלתנו (ס' עריות 59) וכדומה (ועם זה רובם ישתפתו כינויי שבחו עם ענין של אורה). וכן מסיים ס' מחכימת פתי, ויאיר עינינו במצוות כי הוא מאיר עיני עיוורים.
בחלוק יכונה רק בסתם יוסף, יוסף בן אברהם הזקן ובנ"א יוסף הרואה בן אברהם הכהן הזקן, אמנם אב"ן רש"ף אומר כי לא היה כהן ובאמת בכל כ"י וספרים ישנים לא יכונה כהן, אבל שטיינשניידר מצא כי כבר באוצר נחמד לטוביה יכונה כהן וכן יכנהו כזה תמיד ש"י לוצקי (ומי יודע אם הטעות לא נתהוה מזה כי ערבבו אותו עם יוסף בן ברהן הכהן, עי"ע) ושם בחלוק יזכר גם בנו של הרואה אברהם (ומשם בש"צ כ"א ב' ט"ו עי"ע). ובזכרונות יזכר בשם יוסף הרואה החכם מאור הגולה (בין דוד הנשיא ונסי בן נח).

בדבר זמנו שוררה מקדם מבוכה גדולה כי ערבבו אותו עם הקרקסאני אשר יכונה לפעמים יעקב ועל הרוב יוסף אף עשו אותו כביר ממנו לימים ובפרט ערבבו הדבר אחרוני הקראים ובמצאם כאמור שהקרקסאני יכונה פעם יעקב בן יצחק ופעם יוסף אמרו כי שני קרקסאני היו וכי יוסף היה בן יעקב וקראו גם לו בשם הרואה. והערבוביה הזאת תמצא בפעם הראשונה בשלשלת ההעתקה של יפת בן צעיר שהובא ממשה בשייצי בספרו מטה אלהים (ומשם בדד מרדכי פ"ט ד' וינה דף י"א ע"ב) כי שם כתוב: והוא (ר"ל רב נח) העתיק לרב שלמה בן ירוחם ולרב יוסף בן נח ולרב יעקב בן יצחק הקרקסאני.

ובזמניהם היה רב סעדי' גאון ז"ל הפיתומי והוא היה תלמידו של רב שלמון בן ירוחם ורב יוסף השיגו ונמצאו יחד שניהם בזמן אחד והקשה עליו ר' יוסף והכריח לו בטענותיו כאשר מזכיר בספרו בספר המאור וחיבר בשנת ד"א תר"צ ליצירה והם העתיקוהו לרב דוד בן בועז. ולרב יעקב בן רבי יוסף בן רב אברהם הבוצרי ולרב יוסף הרואה בן רב יעקב הקרקסאני והוא חיבר ספר מצוות גדול על כל הפרטים והדקדוקים יפה למאד והעתיקה לרבינו שלמה הנשיא וכו'. והנה לא יזכר פה יוסף בן אברהם הרואה כלל ונראה כמו שרב יוסף אשר השיג על הרס"ג הוא יוסף בן נח אבל אח"ז נאמר בשלשלת ההעתקה שנמצאה במצרים בבית שמואל בן שלמה הנשיא כי רב שלמה הנשיא העתיק מרב יוסף הרואה ורב יוסף הרואה העתיק מרב שלמון בן ירוחם ורב שלמון בן ירוחם העתיק מרב נח הבוצרי וכו'' (וגם פה לא נאמר בן אברהם והקרקסאני ח. מכל כן יעקב וכן יוסף ועי"ע בסוף פ"ט דף י"ג ע"א). וערבוביה יותר גדולה מכולם הכניס פה משה בשייצי כי הוא יכנה את הקרקסאני בשם יוסף בן יעקב ומביא את ספרו המאור הגדול שהוא כתאב אלאנואר, עד כי מביא ממנו דברים גם בערבית (עי' תהלה למשה 216-217), אמנם עם זה יכנה את המחבר גם בשם יוסף הרואה ואת הספר גם בשם ספר האורים (וכן יכונה הספר גם בתרגום הערבי של ס' המצוות ללוי בן יפת, עי' ל"ק 98 (ושם 193 שלא במכוון) אבל הוא קורא בשם רבי' יוסף הרואה גם את הרואה שלנו וזה בפרט בס' עריות ומכנה גם אותו המאור הגדול, עי' למשל ס' עריות (הקדם ח"ג 59): רב סעדיה הנשיא ותלמידו הרב הגדול המאיר אפלתנו אדוננו רב יוסף בן אברהם הרואה, ובע"א (ע' 62: הרב רבנו סעדיה הנשיא ז"ל ותלמידו הרב המאור הגדול רב יוסף הרואה, ועוד (ע' 60): וזה מפני שהרב רבי' אהרן ב"ה ע"ה נטה אחרי דעת הרב המאור הגדול רב יוסף הרואה ז"ל, שהוא בן אברהם. עוד מצאנו (ע' 64): וכן כתב הרב הגדול רבי' יוסף בן רב אברהם הבוציר ע"ה וזה לשונו ז"ל והדוד שאר לאב והוא שאר שלישי ובת הדוד רביעי ובת בתו חמישי לו וכו', ו... (ע' 73): וכן כתב רבי' יוסף הרואה ז"ל בפסוק ערות אחי אביך וז"ל ז"ל והדוד שאר ל.. (הוב) והוא שאר שלישי ובת הדוד רביעי ובת בתו חמישית וכו', וא"כ הבוציר הוא בציר, אבל עם זה מצאנו עוד (ע' 67): והדרך השביעית מה שהוא אסור בהגדרה כמו שסבר רבי ישועה נ"ע מה שלא הסכימו בו רבותיו שהם המאור הגדול רב יוסף הרואה והרב הגדול רבי יעקב הבוציר ז"ל. ונראה שצ"ל אבו יעקב בציר והוא מחוסר ידיעה הפרידם לשניים. עפ"ז יש לתקן השערתי ששערתי במ"ע 71 כי במקום רבי יוסף בן רב אברהם הבוציר צ"ל רבי' יעקב בן רב יוסף בן רב אברהם הבוצרי שנזכר בשלשלת ההעתקה בדב מרדכי י"א ב', ומי יודע להפך אם הבוצרי זה לא נתהוה מן בציר אע"פ שיש שם עוד אחרים מכונים בוצרי וצריך לחקור עוד הדבר על מכונו. ואפשר שס' המאור לחוד וס' המאור הגדול לחוד. ויש להעיר עוד על דברי אליהו בן ברוך בהעתקתו של תשובות סלמון בן ירוחם על רס"ג כ"י בהמ"ד בווינא 273 (הובא במזכיר לבני רשף ע' 37): .. וישטהוהו (ר"ל את הפיומי) בעלי חצים ברורים משכילי בני מקרא רבים סלמון בן ירוחם רבו... וגם חברו של פיומי רבנו יוסף הרואה תלמידו של רבינו סלמון רבו בספרו המאור המחובר בשנת ד"א שש"ע ליצירה וכו'. והאחרון אשר הוא כעין מאסף לכל המחנות ולכל הערבוביות הוא ש"י לוצקי בספרו ארח צדיקים. הוא מביא בשלשלת הקבלה שלו (דף כ"א ע"א) שנסמך בה על אותה שבדד מרדכי כי רבנו נח הבוצרי מסר לרבנו סלמון בן ירוחם ורבנו סבי" עסר לרבנו יעקב בן יצחק אלקרקסאני ורבנו יעקב מסר לבנו רבנו יוסף הרואה אלקרקסאני והוא חיבר ס' המאור הגדול בשנת ד"ר ותר"ע לפ"ג והרב אבינו יוסף אלקרקסאני מסר לרבנו שלמה הנשיא וכו' ויוסף הרואה בן אברהם לא יזכר פה כלל, אמנם מזכירו ברשימת החכמים (ט"ו ע"ב) ושם יזכרו גם יעקב בן יצחק אלקרקסאני (בין יוסף בן נח וחסן בן משיח), גם יוסף הרואה הכהן בן אברהם ובנו אברהם (בין חסדאי הנשיא וישועה בן יהודה). ומספריהם השייכים לפה הוא מזכיר אורים שמיחסו ליוסף אלקרקסאני בן יעקב, מאור הגדול חיבורו של יוסף הרואה בן יעקב אלקרקסאני בביאור האלהיות ס' גדול מאד, מצוות חיבורו של יוסף הרואה הנ"ל בביאור כל מצוות התורה עשה ולא תעשה באריכות ועוד מצוות חיבורו של יוסף הרואה הכהן בן אברהם הזקן.

אבל באמת נודע עתה כי הקרקסאני קדם להרואה כמו מאה שנה והראשון אשר העיר ע"ז הוא אב"ן רש"ף בספרו בני רשף (ע' 18 והלאה) וזה השנות חיבורי הקרקסאני ומדברי אבן אלהיתי, אבל נעלמו דבריו מכל אותם שכתבו אחריו על הרואה (למשל פרנקל במחברתו) עד שמצא הרכבי שהרואה מביא את רב שמואל בן חפני בתור נפטר וא"כ כתב אחרי שנת 1034, ועתה נודעו דברי אבן אלהיתי בשלמותם והוא מבואר בפירוש כי אבו יעקב אלבציר, היינו הרואה ואבו אלפרג' הרון היו שניהם תלמידי יוסף בן נח שהיה בשנת שצ"ג להג'רה (1002/3) וכי שניהם יביאוהו בספריהם ויקראו לו שיכנא (ואולי הוא מורו שמובא במחכימת פתי בכינוי אדוני המלמד, ופינסקר 182 סבר כי הוא סעדיה הנשיא בסמכו על דברי משה בשייצי שהובאו לעיל; ומיוסף בן נח שחיבר גם ס' בדקדוק אולי למד הרואה לדעת דרכי הלשון שנמצאו כה וכה בספרו, עי' למטה) ועוד יאמר אבן אלהיתי כי הרואה מת לפני חברו הנ"ל, אבל עד עתה מצאנו רק כי הוא מביא אותו במ... בתור חי: אלשיך אלפאצל אבו יעקןב אדאם אללה חראסתה פי כלאמה פי אלאביב (עי' מחברת אבו אלפרג' ע' 10 ה' 2) אף יאמר כי מצא באלאסתבצאר (שידובר עליו למטה) דבר משנת תכ"ד להגרה (1036/7) אף מצא ממנו דבר שקרא מפיו לתלמידו ובערבית: תם ודגת לה פי אלרד עלי אלקולין אמלא פי סנה תנ"ח. והנה השרש אולי ימצא הרבה בנוגע לספרי הרואה וזה מפני שהיותו סגי נהור הקריא דברים מפיו לתלמידיו ובהמשך המאמר ימצאו כל המקומות והם במחתוי = וקד ביננא פי מא אמלינ(א)ה מן אחכאם.

אלמותראת אלך (שער ל' מהד' קרויס); וקד ביננא תפציל דלק פי מא אדלינאה עלי אבי גאלב תובת אידה אללה ואוסמנא אלקול פיה (ריאוי מ"ט 227); וקד אמלינא פי אלמצות עא נ.. את.אמה (שער ל"ו, הובא בצד מ"ג ע"ב 650); באסתבצאר: וכדלק אלכלאם פימא אמליתא מן אלקול מן אלאעתדאל ואלאביב ואלרגאח ולעל אן אמלי אלכלאם פי אלסבת אלך (כ"י בר' מוז' 5911); אנא קד ביינא פרעא אמלינאה מן אלכלאם פי אלדגאג (כ"י של הגניזה); פי מקאלה מפרדה אמלינאהא קדימא (שם); ואמלינא פי הדא אלמעני איצא כלאמא פי אלנקץ עלי ר' שמואל ראס אלמתיבה ז"ל (קצור אלאסתבצאר הובא בזכ' לר' ג'); ועוד כ"י בר' מוז' 596: מסלה פי כונה תעאלי עינא אמלי אלשיך אבי יעקב יוסף בן אברהם אלבציר אלך: שם 8967: אלכלאם פי אלשכוך ואלאסתטהאר... אמלי אלשיך אבו יעקוב בן יוסף אבן אבראהים רצי אללה ענה. - וכבר נודע בכעין זה היה עם רב יהודאי גאון שמפני היותו מאור עינים לא כתב דבריו בעצמו רק הקריא לתלמידיו על כך לא תמיד סמכו על דבריו (עי' שלאסבערג). ואמנם הרואה נעשה בהכרח א"כ למאור עינים כי בלא זה איך זה הלך ושטט בארצות ומדינות רחוקות.

בשנת תנ"ח להגרה (1065/6) ואם השנה היא מכוונת כי אז האריך הרואה ימים מאד ולפחות בא בגבורות. ובדבר מקומו הינה יאמר במחתוי שלו (פרק ל', מהד' קרויס ע' ) שהיה הולך ושט בערים ומדינות רחוקות ולא נודעה איפא ארץ מולדתו, אבל בודאי שכן בירושלים כי שם מצאנו אותו בתור תלמיד ליוסף בן נח, שם נתחבר ספרו אלמחתוי (עי' לקמן) ושם היה גם תלמידו המובהק ישועה בן יהודה, ומשאר תלמידיו נודעו עוד: אבו גאלב תאבת, ישועה בן אברהם, ישועה בן אהרן הנודע אהרוני ועזריה בן צלח (עי"ע).

את כל ספריו חיבר הרואה בערבית, אבל החשובים בהם נעתקו כבר בזמן קדום לעברית ובתרגום זה השתמשו כמעט כל הבאים אחריו, אבל בזמן האחרון נתגלו בכ"י גם הרבה מהם במקורם הערבי. ספריו ישתרעו על שני מקצועות, על מקצוע הפילוסופיה, המחקר ועל מקצוע ההלכה. מספריו בפילוסופיה היותר נכבד והיותר גדול הוא 1) "אלמחתוי לאצול אלדין" (עי' 650), ר"ל הכולל לשרשי הדת (ולכן אולי הוא ספר שרשי הדת שמזכיר רבנו בחיי בהקדמת מוה"ל כמו ששער שמידל... ) ואמנם בתרגום העברי יקרא "ספר נעימות" (והדסי יכנהו באה"כ, רנ"ח זכרון הדתות הנודע ספר נעימות, וזה בשביל שבספר זה יזכרו דעות בעלי דתות, היינו בעלי כתות שונות של החוקרים הערביים; ואלהרן 2) אליהו הע"ח יקרא לו ספר המחקר ויאמר פעם אחת ספר המחקר הוא ספר נעימות, עי' פרק ט"ו, פ"ו ופ"ט). הספר הזה מכיל תוכן שרשי הדת ע"פ שיטת המעתזלה ואחד הספרים המעטים שמכיל את השיטה הזאת בשלמותה ולוי שבאו בו כתובי המקור לא היה ניכר כלל שחיברו פילוסוף עברי כי הוא ע"פ הרוב מדבר על הדת בכלל (ועי' עוד למטה). ובאו"צ בערכו יצויין תוכנו כזה: "נעימות, חיבורו של הר"ר יוסף הרואה הכהן בכה"ר אברהם הזקן הוא ס' המחקר בבאור חדוש העולם ומציאות בי"ת וייחודו וידיעתו והשגחתו בנמצאים ובאמתת התורה והנבואה והשכר והענש ושאר החקירות האלהיות ונקרא בלשון ערבי אלמוחטי (כן וכן באה"כ ל"ג ח', ק' ז') ונחלק לארבעים שערים". ובאמת מכיל המקור הערבי מספר שערים כאלה (אף שבודאי לא נמצנו מאת המחבר). ואמנם בתרגום העברי ימצאו רק ל"ט שערים (וגם הם לא נמנו מהמתרגם) וזה ע"י שד' השערים האחרונים נתקצרו לג' ועם זה יכונה הל"ז והל"ט לא שער (באב) כ"י פרק. מי הוא המתרגם לא נודע, והא עשה את תרגומו באופן כזה שהשאיר מלות ודבורים שלמים בערבית וביניהם מלות ודבורים ביונית ותרגומו הוא קשה ההבנה למאד עד כי לפעמים יובן רק אם נתרגמם בחזרה לערבית. יש סיבות מוכיחות כי המתרגם היה טוביה בן משה המעתיק שתרגם ג"כ ספר מחכימת פתי שידובר עליו מיד וזה יוצא מד' השערים האחרונים אשר כפי האמור קצרם ועשה מהם ג' ועוד הוסיף בהם דברי עצמו ומכנה פה את המחבר בשם הזקן (וכבר הקיף על זה הזקן, ר"ח אל וכדומה הקרץ = נב"ה) אף מביא את ספריו משיבת נפש ואוצר נחמד וזה האחרון נודע לספרו של טוביה, ומה שנוגע להראשון אפשר שזה ספרו של ישועה, אבל כי טוביה תרגמו, לכן חשבו לספרו שלו וזה היא דרכו, ונמצא למשל בספרו אוצר נחמד: ובקש זו השאלה בס' אלמתוי ותמצא אותה מבוארת שם כי שמה ביארתי אותה בשער המאזנים ופינסקר סבר כי הפרקים האחרונים אינם נובעים בכללל מהרואה והם מעשה המתרגם, אבל הם ימצאו גם בהמקור הערבי גם בהפרקים המקבילים של מחכימת פתי שהוא כפי שנראה מיד קצור מן המחתוי. שערי הספר יחלקו לשערי (או פרקי) היחוד ולשערי (או פרקי) הצדק והיושר, שני ביטויים (אלתוחיד ואלעדל) רגילים על שפתי המדברים הערביים, וראשי הענינים אשר ידועבר עליהם הם: בצורך אל דברי הדעת (א'), כי האלהים לא יודע בבירור ולא מן הקבלה וחיוב הראייה המוליכה בידיעת הבורא (ב' ר"ל כי צריך לדעת אותו בדרך העיון והחקירה), על הסיפורים, ר"ל תאריך האל והיותו ית"ש יודע, חי, רוגש למורגשים, מצוי וקדמון וכי ד' הסיפורים הראשונים שווים לנפש, ר"ל הם תארים לעצמיותו (ה'-י"ג), באמור ואשר ידבר בו (ר"ל כי השי"ת יתן שכר לבע"ח תמור הכאב שסובלים פה, והרואה הינו מבעלי הדעה הזאת) ובביטול דברי אלעבדיאי האומרים כי הרוח תצא מן האדם ותכנס בבהמה, ר"ל המאמינים בגלגול (כ"ב-כ"ג) על כי יתכן המצווה ממי שהוא ידוע ממנו כי יהיה כפרן וידיעתו (ר"ל של השי"ת) כי לא יאמין לעולם לא ימנע מייחודו ולא ימנע ציוויו אל היחיד (ל"ק, וזה ע"ד ידיעה ובחירה), במענה הליאוט (ר"ל הנהלת האדם) והראייה על חיובו והפרק אשר בינו ובין אלאצלח ומה פתרון אלאצלח (ל"ד), בשקול המאזנים ואשר ישיג בזה מן התמדת הגמול והדומה לו (ל"ו, ר"ל מי שיש בידו זכיות ועונות שוקלין אותו כמו במאזנים, והוא השער שהובא באונ', עי' לעיל) וכדומה ומובאים פה הרבה חכמים ערביים ובפרט מהמדברים ושיטותיהם ובעלי כתות שונות מפורטים 170 בל"ק 199 ובמחברתו של פרנקל עד כי גם בפנה זאת יש לספר זה חשיבות מיוחדה. המקור הערבי ימצא בכ"י באקדמיה ההונגרית בבודפשט (מעזבון ר"ד קויפמאן, רשי' ווייס סי' 280) כולל קס"ז דפים בתמונת רביעית קטנה וחסרה בו תחלת הספר כמעט עד סוף פ"ג ופה ימצא בסוף: וכאן אלפראג מן נסכה פי ד"ר אלקעדה סנה אחרי עשרה וארבע מיהבאלקדש והוא 104 בירושלים, וזה שנת החיבור ומקומו ולא של ההעתקה.

ובתרגום העברי ונתקן בירושלים ונסתפק פינסקר אם זה דברי המחבר או המתרגם ועתה נתברר הדבר). ההעתקה מכ"י זה היתה ביד שריינר ועוד נמצא בבהדה"ר בניו-יורק (כ"י דיינארד 61) כתאב אלמחתוי אלמלקב שנעתק 1866 ואולי גם זה מכ"י קויפמאן, ועוד ימצאו לקוטים מהמקור בכ"י בפ"ב והתרגום העברי ימצא בכ"י ליידן 41 (והוא הכ"י היותר עתיק והעתקות אצל טרי גלאנד ודיקס), פירקוויץ 687, כ"י של אברהם מצרי שהיה לפני פינסקר והוא נעתק ע"י יעקב בן מרדכי ממנגוף בשנת תל"ב, ועוד כ"י פריש 6701 (נעתק ע"י ש"י לוצקי בקלעא 17151714 והוא כ"י שנשלח מקרים לר"ש כהן לפריס והיה לפני מינץ) כ"י ממנו יזכר במכתב בבוויץ ליוסט (אינט' בלאטס סי' 62). מהמקור הערבי הדפיס בראשונה שריינר שני לקוטים (והראשון מהם משער ל"ו( 65053 ואח"ז יצאו לאור שערים שונים בצרוף התרגום העברי ועם תרגום בל' הגר ע"י תלמידי בית מדה"ר בבודפשט בתור דיסרטציות, והם: שער ל"ד ע"י יוסף הורוויץ 1905, כ"ג ולקוטים מן י"ט, כ"ב וכ"ד ע"י אברהם גולדברגר 1906, כ"ה-כ"ט ע"י יצחק באנדה 1906; ט"ו ע"י בנימין יעקב שווארץ 1907; ל' ע"י יצחק קרויס 1911; חלק ראשון משער ג' ושער י"י ע"י מרדכי קליין 1913; שער ט"ז ע"י יוסף 1915). ועוד שער אחד ע"י מארגענשטרן ומהתרגום העברי הדפיס שערים שונים (במלואם או קצתם) פרנקל בנספחים למחברתו (ופה צריך להפחית תמיד ממספר השערים ג' כי הוא חשב את חלקי שער ג' לשערים נפרדים ועי"ז יצא לו מספר השערים מ"ג). קצור מן המחתוי הוא הספר.

2) "כתאב אלתמייז" או אלמנצורי" ובעברית "מחכימת פתי". הספר הזה מתחלק לל"ג פרקים (עי' תוכנם בל"ק 198) ומהם פרק א'-כ"ג של המחתוי, כ"ח-ל' מקבילים לל"ג-ל"ד של הנ"ל, ל"א לל"ח, ל"ב-מ' ובפרק ל"ג ידבר על כי יכשר מהשי"ת שיניחנו על אשר חייב בדעתנו (בודאי הכוונה כי השי"ת נתן לנו בחירה חפשית), ובאו"צ בערכו: "מחכימת פתי, חיבורו של הר"ר יוסף הרואה הכהן בן אברהם הזקן בבאור חדוש העולם ומציאות השי"ת וייחודו וידיעתו והשגחתו ושכר ועונש ובנבואה ובשאר כל האלהיות (והוא ממש לשונו בערך נעימות, עי' לעיל) והוא קצור ס' נעימות ונתחלק לל"ג שערים". ואולם הוא מצא עוד באה"כ רנ"ח כ' מובא כתב אלתמייז ובנוסחה שהיתה לפניו נשתבש השם לתמים ולכן הוא מביא עוד באותכ' כתב אלתמים ע"פ מה שמוזכר באה"כ בדבור כבד את אביך מבלי ידע מה הוא.

שני הספרים האלה כל אחד מהם מובא בשני כן למשל יזכר המחתוי במחכימת פתי פי"ט ולהיפך מובא הספר הזה במחתוי ולכן אי אפשר לדעת מי משניהם קדם (ולפ"ד פראנקל המחתוי קדם). במחתוי נקרא הספר כפי האמור תמייז ופעם אחת גם מנצורי (עי' ל"ק 196) וכן יקרא בשם זה בס' עולם קטן לר"י בן צדיק (מהד' הורוויץ ע' 44; טענה ראשונה מה שבא כתוב בספר הנקרא מנצורי וכו'. ע' 46=... והוא יגע לבטלה כמו שזכר אבו יעקב בספרו המכונה אלמנצורי). טעם להשם הזה לא נדע ואולי הוקדש לאיש ששמו מנצור ומצאנו ספרו של אלראזי ברפואה נקרא אלטב אלמנצורי.

שהקדישו מחברו לאבו צאלח מנצור בן אסחק אמיר כרמאן וכרסאן בערך 924 (וכן נקרא הס' הזה: גם בתרגום העברי של ש"ט בן יצחק מטורטוסא בשם ס' המנצורי, עי' ע' 726 ופירסט פיטפט גם פה הבלים כדרכו כי גם הרואה הקדיש ספר זה למנצור הנ"ל ומזה הוציא משפט כי נולד הרואה ברי וכי חיבר ספרו זה בשנת 916, עי' ח"ב ע' 53. הספר הזה הוא כאמור קצור מהמחתוי ונשמטו פה דברי הוכוח נגד הכתות והשיטות הערביות ולעומת זה יבטלו פה דברי האומר בשעור קומה מן הרבנים וזולתם האומרים בב' אלהיות ודברי בנימין אלנהאונדי אשר יאמר כי השי"ת ברא המלך והמלאך ברא את העולם על ידו" אף יזכרו פה הדקדקנין ואנשי הלשון, בעלי המצוות ובעלי הקריאה, אנשי תנאי המקרא וסופרים ובעלי מסורות (ל"ק 199). (ולכן נראה כי הת.. נתחבר בעד קוראים יהודים ביחוד). את הספר הזה תרגם לעברית טוביה המעתיק ופה מעט מלות ערביות, אבל הסגנון מושפע כאילו מערבית) אשר גם פה הוסיף דברים מדעתו, כמו שכתוב זה בפירוש בסוף כ"י ליידן שיזכר מיד: נשלם ס' מחכימת פתי מדברי הזקן המלמד הגדול ומה שהוסיף על דברי הזקן המלמד הגדול רבי' טוביה. וגם תוך הספר באו לפעמים דברים עם ההערה עליהם: זו תוספת ביאור. רוב הספר הזה ימצא במקורו הערבי בכ"י בר' מוז' 2568( 895..) והוא כולל מאמצע פ"ח עד פ"כ ומפכ"ג עד פכ"ט והתרגום העברי ימצא בכ"י ליידן 413; פריש 6702; פ"ב פירקוויץ 689 .688 (נעתק ע"י אליהו בן ברוך עם הצעה ארוכה ממנו שהדפיס נויבאואר ע' 108 ואליהו יאמר פה בתוך שאר דבריו:... ולפי זה יצטרך הדבר להוסיף ולגרוע... ולא יחשב לי לאשם מחסרתי מלות או בהוסיפי אותיות כי הנה כבר החכם ר' טוביה המעתיק בהעתיקו ספר זה מחכימת פתי הוסיף עליו דברים מעצמו כאשר הורה זה הרב רבינו אליא בשיצי ז"ל בהעתיקו ספר זה וכו'; ונויבאואר חשב בטעות כי גם אליהו בשייצי גם אליהו בן ברוך תרגמו הספר מחדש מערבית, אבל באמת רק העתיקו אותו בכ"י); בריטיש מוזיאום 119 (עד פכ"ח, וגם שם הצעת אליהו בן ברוך (ולכן מי יודע איזה משניהם יצא מתי אליהו ואם אולי שניהם הם רק העתקה מהעתקה); אוקספורד 3235 (עד פכ"ב); שם 27898; כ"י אברהם מצרי הנ" וכ"י דיינארד. מהמקור הערבי לא נדפס מאומה ומהתרגום העברי הדפיס דוקס קצת מפ"ב וי"ד 358.509 ולקוטים שונים מפרק ב', ג' ט"ו, כ"ב וכ"ז הדפיס פראנקל בנספחים למחברתו הנ"ל;

3) "כתאב אלאסתעאנה" (ספר בקשת העזר) מובא באלמחתוי פרק ל"ו (עי' וקד אסתופינא מא פיה פי כתאב אלאסתעאנה וגירה; ובעברית (עי' רשי' ליידן 172); והזקן יר' אל ביאר זה בספר הקרואי אלאסתעאנה ובזולתו (ובכ"י מצרי כפי שהובא בל"ק 196; ואני כבר זכרתי מקצת זה בספר הקרוי אלאסתעאני) ומתוך ההמשך נראה שדיבר פה על אותות מרע"ה ועכ"פ היה ספר בחקירה. ולפי השערת ג' מרגליות אפשר שנמצא חלק ממנו בכ"י בר' מוז' 2569 (עי' שלו ע' 67;

4) מסאלה פי כונה תעאלי עינא (שאלה בהיותו יתעלה משגיח?) נמצאה תחלתו בכ"י בר' מוז' 596 דף כ"ז (באמצע קטע אחר מהרואה שידובר עליו לקמן) ובראשה (הכל באותיו ערביות); אמלי אלשיך אבי (צ"ל אבו) יעקוב יוסף בן אברהם אלבציר אן אללה חראסתה לעזריה בן צלח נפעה אללה פיהא, וא"כ נכתבה בחיי המחבר כפי שקראה מפיו תלמידו זה, וראשית השאלה היא: כיף יגוז חכם מן עלם אללה תעאלי עלי צפאתה (ואולי היא חלק מאיזה ספר גדול). עוד חיבר ספרים שונים בחקירה שנודעו רק ע"פ מה שהובאו בכת' אלמחתוי, והם:

5) כתאב אחואל אלפאעל (ספר תארי הפועל), הוא ב"פ בהמחתוי;

6) כתאב (או צח"ה אלאסתדלאל באלשאהד עלי אלגאיב, ר"ל ספר (או צחות) הבאת ראיה מן הגלוי על הנסתר, והיא דרך ידועה אצל המדברים שלא כולם מודים בה וידובר עליה לקמן, והרבה נתחבטו בבאור שם זה הספר עד כי שטיינשניידר אמר שהבוא איננו בכחו (אי' בארוכה ע"ז גולדציהר 224 וכו');

7) אלמחיט (ר"ל המקיף) ובעברית שפוט השופטים, ולפ"ד פרנקל על מושגי תורת המוסר;

8) שרה אצול אללבאד ובעברית מליצת עיקרי אללבאד, והוא פירוש על ספרי שרשי הדת (אצול) של הקאצי אבו מחמד עבד אללה בן אלהמדאני בבגדאד (מת 1024) ומילא א"כ מקום רבו (וא"כ היה בן דורו של הרואה);

9) מסלה מפרדה (שאלה מופרדה). במחתוי.. יאמר הרואה כי כבר ביאר במ"א דבר אותו מרעה ובחירתו (תפצילה) ונצחיות התורה שלא ניתנה רק לבני דורו של משה (ובזה רמז אל בעלי הנסף המכחישים זה) וכי ביאר זה בשאלה מופרדה (וקד בינא דלק פי מסלה מפרדה; ובעברית 172) הרעשט במצאו כי גם ישועה עבר מסלה מפרדה שמביאה בפירושו לתורה סבר כי גם פה הכוונה אליה ואומר כי שריינר לא הביא פה את דברי הרואה במקורם (אר' ליטר' ראש ע' 94) אולם באמת הלא יש לפנינו דברי המקור ומהם נחזה כי גם הרואה חיבר מסלה כזה שתוכנה הוא אחר לגמרי מתוכנה של שאלת ישועה. וא"כ דיבר בה בודאי על הענינים האלה וכבר ראינו למעלה (סי' כי חיבר שאלות כאלה.

עוד אולי ראוי לייחס לו עוד ספר אחד בחקירה. פינסקר ושטיינשניידר וכל אשר כתבו על הרואה מביאים עוד ספר אחד ממנו אשר חיבר על (או נגד אבו גאלב תאבת, אמנם עי' למעלה ה' 2 כי הרואה יאמר פה שהקריא דברים לאבו גאלב תאבת וא"כ היה תלמידו ולא כתב עליו או נגדו כלל וצריך אפוא למחוק ספר זה מרשימת ספרי הרואה. והראשון שהראה ע"ז גולדציהר בריווי מ"ט 227, והוא

10) "שאלות (או שאלות ותשובות) ששאל אבו יעקב המלמד הגדול לחכמי העולם לחכמי ישראל ולחכמי האומות (או הגויים)" והן גם המובאות באו"צ כ"ו א' "שאלות ותשובות חיבורו של הר"ר אבו יעקב מחכמינו הקדמונים בביאור דרושים אלהיים חיבור נכבד" וימצאו בכ"י ללידן 414; (והעתקה אצל טריגלאנד) "פריש" 670; פירקוויץ 684683 וע"ג כי זה כתב איש מאוחר: שער הצדק לחסין בן מליח עי' טישנדורף 5 (חסר); אז' מוז' פ11; כ"י גוזלווא 6 (עי' זכר' לר' ח' 136 ה' ו') אצל ירחמיאל פירי. באודיסא, אצל שמואל פיגיט בייכטרינסלאוו ואצל שמואל נאמן בייוופטוריא. עי' פרנקל בעינ' 72, 207, 85. ושם תוכן השאלות לעוד דברים חשובים ע"ד הספרים המיוחדים להרואה. מספר השאלו הוא לפי כ"י ליידן וכ"י אודיסא י"ג ולפי כ"י פ"ב 684 ט"ו (ובכ"י אז' מוז' כתוב הראשון והם י"ג שאלות ובסוף נשלמו הט"ו שאלות) ובאמת יש הרבה יותר, ותכן הוא למשל: מה הדבר המגרים לאלהי ישראל להיות צדיק; מה הוא הדבר שהוא מגרים להיות עליו (ר"ל על ה'). אלה ד' דברים, חי לנפשו וכו'; מה הפרק (=ההבדל, אלפרק) בין הניחוד ובין התשובה; ואם ישאל איש ויאמר לא עשה יי' ית"ש לב"א אלא בעבור העוה"ז, וכדומה ואח"ז שו"ת כ"א במספר, כמו מה הראייה כי נפשך וכל הגופים הם חדשים; איך תהיה התשובה וכדומה. המקור היה בודאי ערבי ונתרגם לעברית בביזנץ כי יש בו מלות יוניות, כמו והם יהיו אפעים ובלשון יון קורין אותי כרוואש (אבל טעה שטיינשניידר באמרו כי המקור הערבי ימצאו בכ"י בר' מוז' 597 בשם אלמסאיל ואלגואיב כי שם התוכן הוא אחר לגמרי). והנה יש כמה קראים מכונים בשם אבן יעקב חוץ מהרואה והם למשל יוסף בן נח, יצחק בן בהלול ולפעמים גם הקרקסאני ולכן אב"ן רש"ף ואב"ג ייחסו השאלות לבן בהלול שאמנם לא נודע ממנו כי התעסק בחקירה, אבל התעסק בה הרואה והוא גם יקרא בשם אבו יעקב סתם כמו מחברו בעל המשתמל ומר"י בן צדיק (עי' לעיל) וכן יזכר אבו יעקב ב' פעמים בבראשית רבה לישועה (כ"י ליידן פ"ה א', צ' ב') ובודאי כיון גם הוא אל רבו הרואה (ומי הוא זה אבו יעקב שנזכר בפי' שמות ויקרא משנת 1088: עי' ל"ק 7573) וכן הוא בודאי אבו יעקב שנזכר ב"פ בג"ע (י"ג כ', ט"ז ד' ופה בטעות אבו ר' יעקב, ומשם באדרת ענין קה"ח פ' ל"ד) ולכן פינסקר, פירסט ושטיינשניידר מייחסים את השאלות להרואה וזה האחרון אומר כי אף שאין הוכחה ברורה כי הוא חיברם מ"מ אין ג"כ כל סיבה שלא לייחסן לו (פרנקל מסתפק בדבר והבטיח בספרו לדבר ע"ז במ"א, אבל כנראה לא הוציא רצונו לפועל ולפי זקש בהמליץ א' 672 אבו יעקב הוא יצחק הישראלי והשואל הוא הרס"ג). בהלכה חיבר הרואה ספר גדול הנקרא בשם

11) כתאב אלאסתבצאר פי אלפראיץ̇, ר"ל ספר העיון בהמצוות 4 (והשם הוא בודאי בקישור עם כינויו בציר, וכבר ראינו למעלה כי אפשר שערבבוהו עם "כתאב אלאנואר" להקרקס שקראוהו בעברית המאור וגם המאור הגדול ועוד האורים) ומהחבר בעצמו קורא לו "במחתוי" בשם "פי אלמות", עי' 650;... אמלינה פי אלמות מא... נומל אתמאמה והו תפציל למא דכרנא האהנא גמלה (ובעברית 172 ובל"ק 196: וכבר עשינו ספר המצות וזכרנו בהם מה שהוא פירוט כל אשר זכרתי הנה כלל) והוא בס' ספר המצות שנזכר באה"כ רנ"ח ו' וכן באו"צ כ"ד ב' מובא: מצות חבורו של הר"ר יוסף הרואה הכהן בן אברם הזקן. והספר היה מחולק למאמרים (מקאלה, מקאלאת, ובעברית ספר) וכל מאמר לפרקים (פצול), ויש כמה שרידים ממנו בכ"י. כן מכיל כ"י בר' מוז' 5911 (דף א'-ט"ו) שנכתב דו אלקעדה ת"ט להגרה (מארץ 1019, וא"כ עוד בחיי המחבר) פרק מדיני הירושות ובסופו והכל באותיות ערביות); וכדלק אלכלאם פימא אמליתה מן אלקול פי אלאעתדאל ואלאביב ואלרגאח ולעל אן אמלי אלכלאם פי אלסבת ליתצל באלעילה... תם אלכלאם פי אלירושות מן כתאב אלאסתבצאר פי אלפראיץ, ובאמת מובאה במחתוי מקאלה אלמיראת. ועוד נראה מזה כי הקריא הרואה ספרו זה מאמרים מאמרים ועם זה מסכים מה ששמענו למעלה מאבן אלהיתי כי נתחבר הספר 1036/7. שריד אחר באלאסתבצאר הוא בלי ספק כ"י של הגניזה 30ץ שדברתי עליו בספרי עי' 56 סי' 20 והוא כולל ו' דפים ותוכנו הוא ע"ד דגים טמאים ועופות טמאים (סוף פרק י"ד ותחלת פרק ט"ו) והם א"כ אשר פרקי מקלאה אלמאכלות שנזכרה באחד מחיבורי הרואה אשר ידובר עליו בסמוך. בקטע הזה ימצא "אנא קד ביינא פי.א אמלינאה מן אלכלאם פי אלדגאג", ועוד: ... עלי מא אנת תגדה עשהוא פי מקאלה מפרדה אמלינאהא קדימא, ועוד יש סימנים מובהקים מורים על כי הוא פרי רוחו של הרואה, ונזכרות עוד שם מלבד הכלאם פי אלדגאג שנזכר דבר (אחד בפ: ואעלם אנא קד ביינא פי מקאלה מפרדה פי אל דגאג", ועוד מקאלה אלדגאג) עוד מקאלה אלסבת (ב"פ) ומקאלה אלאביב (וא"כ הפיק את זממו במה שנוגע לענין שבת) ועוד יזכיר פה כתאב אלשכוך שלו שידובר עליו להלן. ועוד יש כפי שאדמה שריד אחד מכתאב אלאסתבצאר בכ"י בר' מוז' 5912 (דף ט"ז-נ"ו) כולל פרקים (ו'-י) ע"ד צרעת וטמא גוי ופי אן אלגורג גיר פלפון... ויזכרו בן ענן, בנימין, אח. כתאב אלאנואר שהוא הקרקסאני, אלראיס אבו סעיד. אבו יעקוב בן נוח ואהל אלמשנה ועוד ספרו של המחבר כתאב אלשכוך ( ) ולפ"דצ"ל כתאב אלשכוך (שנזכר לפי זה ושהוא בס' ספרו של הרואה. עוד הדפיס הרכבי בז' לר' ח"ד 39496 מכתוב אלאסתבצאר חלוקות שבין בני א"י ובני בבל וכו' בלה"ק ורק ראשיתו אצל פרידלנד - ובפ"ב נמצא בכ"י קצור כתאב אלאסתבצאר שהדפיס ממנו לקוטים אחדים הרכבי בזכר' לר' מחברת ג' הערה 121120 והם בפרק א' ה' 11 ממאמר הנוגע לענין העבור ועוד ממאמר (מקאלה) בדיני מילה שהוא פה המאמר הראשון, ובלקוטים האלה ילחם הרואה נגד רס"ג ורב שמואל בן חפני ומוכיח עם זה ממאמרי רז"ל כי לא נודע העבור בימים הקדמונים. ונודעו עוד שאר ענינים שדיבר עליהם הרואה בספרו זה. כן נזכרה במחתוי מקאלה אללחם ע"ד אכילת זבחי גוים 652 ואולי גם ע"ד אכילת בשר בגולה) ושלמה הנשיא מביא באגרתו לאהרן בן יהודה מה שאמר יוסף המאור הגדול בעריות שלו (עי' רשימת 238... ובודאי גם זה מאמר מכתאב אלאסתבצאר. חלקים ממנו נתרגמו ג"כ לעברית ובהם מאמר ע"ד המועדים שהובא במחתוי בשם מקאלה אלמועדים ושנודע בשם "ספר המועדים" והמתרגם היה גם פה טוביה המעתיק ונמצא בכ"י בפ"ב באסיפה ראשונה של פירקוויץ 678 באספת פרידלאנד בפ"ב (והוא הרשום בכ"י ד"נ רבינוויץ סי' י"ב נו' 55 וכולל עוד מצוות משה למצורודי ומרפא לעצם) ועוד היה בכ"י אברהם מצרי שהיה לפני פינסקר. ספר או מאמר זה כולל ח' פרקים: א) בענין שמור את חדש האביב (ומביא פה ספר האביב שלא היינו מקאלה אלאביב, עי' לעיל, וכבר הזכירו גם אבו אלפרג' הרון במשתמל); ב) בחג המצות; ג) בשבעת ימים מצות תאכלו ולא יראה לך חמץ ואשר יגע בהם; ד) בדבור וביום הראשון מקרא קדש; ה) בפרק בין מלאכה ומלאכת עבודה; ו) בחג השבועות; ז) ביום תרועה; ח) ביום הכפורים (האם חסר עוד פרק ע"ד חג הסכות?) ומהמחברים הקראים מובא פה דוד בן בעז ומהרבנים ג"ג רס"ג ור'ש בן חפני שקוראהו בשם שמואל ראש הישיבה (ופינסקר מ"ג לא הבין הדברים כראוי וסירס אותם ויצא ענין אחר לגמרי, עי' זכר' לר' שם). ובעל או"צ חושב את ספר מועדים לספר מיוחד ואומר בערכו: חיבורו של הר"ר יוסף הרואה הכהן בן אברהם הזקן בבאור כלל המועדים והימים הטובים;

12) חוץ מספר זה חיבר הרואה עוד ספר אחר או מאמרים נפרדים בעניני הלכה בדרך שו"ת, כן יזכרו במחתוי מסאיל אלאסתקתאל מבלי שנדע תוכנם. עוד ימצאו בכ"י בבמדה"ר בניו-יורק (כ"י דיינארד 183) שאלות ממנו ע"ד האביב בערבית. כ"י בר' מוז' 596, דף א-כ"ו וכ"ח-ל"ה. (אמנם מקום הדפים האלה הוא אחר ב"ה, וחוץ מזה נכנס ביניהם דף כ"ס ממסלה הרואה בענין חקירה שהזכרנוה לעיל) (כולל סוף ענין העמר ומחרת השבת בערבית ובאותיות ערביות) ג"כ בדרך שו"ת וכי הם מהרואה נראה מזה כי המחבר מזכיר פה מקאלה אלמאכלות מכתאב אלאסתבצאר שלו (ועם זה נוכחנו כי אין זה חלק מספר זה) ובדף כ"ו א': ... ואלחמד ללה רב אלעלמין. כ"י בר' מוז' 8967 (דף ק"ט-קי"ח) כולל (באותיות ערביות) אלכלאם פי אלשכוך ואלאסתצהאר וביאן כון אלטן קאימא מקאם אלעלם פי אלשראיע וחסן אלרגוע אלי קול אלואחד... פי אלהלאל... ואח"ז: אמלי אלשיך אבי (צ"ל אבו) יעקוב בן (צריך למחוק) יוסף אבן אבראהים רצי אללה ענה. וגוף המאמר מתחיל: "נסח אללה... סאלת אידך אללה אלדלאלה עלי וגוב רגוענא אלי גירנא פי אמר אלהלאל מע מא תבת אן אללה סבחאנה קעיד בגעלה פאצלא בין שהרושהר אלגואב פי דלק וכו', וא"כ נתחבר גם זה בדרך שו"ת. ואולי צריך לומר גם פה ויהיה זה כתאב אלשכוך שנזכר לעיל. וחלקים משו"ת אלו בצרוף עם חלקים "מאלאסתבצאר" בתרגומם העברי ימצאו בכ"י בודל' 2789 שכולל כעין לקוטים מדברי הרואה, ושם בדף ט' ע"א: זה הלשון מצאתי בספר ישן בתחלת הספר הכתוב בדף הבא הדבור לזקן יוסף בן אברהם הסומא שאלה לבעלי החשבון אמר יהי מאורות דבור למלאכים וכו' תשובה יאמר כמו שכתוב למעלה ואמר ?) אל פיומי וכו'" (וזה הובא ג"ג במצוות משה למשה מצורודי שער ו', עי' רש"י ליידן 246); דף ט' ע"ד הדבור בראיית הירח לזקן; יוסף בן אברהם הרואה ז"ל שאלה אמר יהי מאורות הוא דיבור למלאכים וכו' תשובה אמר הזקן נ"ע יוסף בן אברהם נ"ע כי דבורו ויאמר אלהים יהי מאורות אין הוא עם המלאכים בלבד וכו', והדיבור הזה מסיים דף י"א ע"א בהמלים: "זה מדברי יוסף בן אברהם נ"ע וזה המעט מאשר דברו החכמים בעבורו, ואח"ז; "בחדש סיון השמ"ד מצאתי בספר ישן ענין האביב של החכם רבי' יוסף ב"א ובו דבוק לענין זה ולא יש מקום לכתבו פה וכתבתיהו בסוף הספר ושם תמצאנו. דף י"ב ע"ב מתחיל: "מדבור הזקן יוסף בן אברהם נ"נ דע כל האמה יאמרו כי יום הנפת העומר הוא משבעת ימי המצה וכו'"; דף ט"ו "הדבור במחרת השבת" (ופה ילחם נגד רס"ג, ועי' לעיל); דף כ"א ע"א; "הפרקים אשר... הזקן יוסף בן אברהם נ"נ בעניני השבת מספרם י"ז (וזה בודאי ממקאלה אלסבת של אלאסתבצאר) ומסיים בדף מ"ד ע"ב אולם באמצע נכנסו ענינים אחרים (אולי באשמת הכורך) כמו דף ל"ט: והכהן אבו אלסרי החליף בין המין האמור בבהמה ובין המין האמור בעוף; דף מ' ע"ב: אשרי אדם מפח תמיד... ובאור קנצי דעת השכל במצוות משה רבינו (עי' 703701, ונראה כי תוכן כ"י זה אחד עם תוכן כ"י גוזלווא ט' שמכיל בראשו: ראיית הירח, האביב, העומר, מחרת השבת ודיני שבת להרואה בעברית עי' ט פ' לר' ח' 136 ה' 13 - 1.) "כתאב אלהדאיה" (ספר המדריך) מובא בקצור אלאסתבצאר (הרכבי שם ה' 121); וקד תקצינא אלכלאם פיה פי אלנקץ עלי שמואל ראס אלמתיבה ודכרנא מנה טרפא פי כתאב אלהדאיה") וגם במאמר ע"ד האביב יאמר הרואה כי בספרו כתאב "אלהדאיה" כתב בארוכה נגד דעת הרבנים, ואי אפשר לברר תכנו, אבל נראה כי היה גם הוא בהלכה אחרי שחלק שם על הרבנים,
ומספריו אלה נובעות ב"ס דעותיו בהלכה שהובאו במדה גדושה בספרי הבאים אחריו ושידובר עליהם לקמן.

עוד ייוחסו להרואה ספרים שונים וכולם בספק או בטעות, והם:

1) "אוצר נחמד" מובא באו"צ כ"ג א' ב' בתור "חיבורו של הר"ר יוסף הרואה הכהן בן אברהם" ואין כל ספק כי זה ע"פ מה שמובא בס' נעימות בפרקים האחרונים (עי' לעיל) והם באמת דברי טוביה שהביא פה את ספריו (וגם ראינו למעלה כי בספרו זה יביא טוביה שהביא פה את ספריו (וגם ראינו למעלה כי בספרו זה יביא טוביה את אשר ביאר ב... ) ובעל או"צ שהיה מסתפק בדבר ולא ידע אם הם דברי המחבר או המתרגם וגם נסתפק אם המתרגם הוא טוביה או הפרקים האחרונים הם דברי ישועה רשם ג' ספרים בשם אוצר נחמד וייחס את האחד לטוביה (כ"ב ראש ע"ב) ואת השני להרואה (דף כ"ג א' שורה ז') ואת השלישי לישועה (שם שורה ח');

2) "משיבת נפש" מיוחס לו באדרת בהקדמת ענין מילה ששם מובא ממנו דבר מדברי חקירה וזה ג"כ ע"פ מה שמוזכר בפרקים האחרונים מנעימות וספר כזה נודע שנתחבר מישועה (עי"ע) ולכן בעל או"צ רשם ב' ספרים בשם זה וייחס את האחד לישועה (כ"ד או ל') ואת השני להרואה (שם ב' כ"ו); והנה המתרגם העברי של ספר נעימות שהוא בודאי טוביה אומר (רשי 172 צ"ל ק' 196); ואני כבר זכרתי מקצת זה בספר שלי הידוע משיבת נפש, וזה בודאי מפני שהוא תרגם הספר ולכן יחסו לעצמו (כמו שראינו שמדבר כעין זה מהמ.... ;

3) "צדוק הדין" גם עליו יאמר באו"צ בערכו: וכן ייוחס להרואה צדוק הדין כ"י שיזכר במכתב הנ"ל ליוסט סי' 78 וכן ייוחס לו מאליהו בן יצחק בן דורו של ש"י לוצקי 119. חיבורו של הר"ר יוסף הרואה הכהן בבאור צדקת השי"ת ושאר דרושים אלהיים" ולא נודע המקור שסמך עליו, אבל הסכימו עמו פינסקר, אב"ג לפירסט ואומרים כי יתכן שהוא מהרואה ואמנם לפי שנטטינשניידר 281 ) נכתב הספר מעיקרו בעברית וא"כ איננו מהרואה. הספר הזה ימצא בכ"י ליידן 523 (ושם תוכנו בארוכה ע"ש) פריש 6705, פ"ב פירק' 679, אז' מוז' 11 וכ"י של אברהם מצרי שנ"ל. כ"י ליידן מתחיל: זה הפרק הוא צדוק הדין דין הבורא יתעלה והסרת העול והחמס ועול ושקר שמו וכזב ועושק וכל דבר רע וכו'. ובראש כ"י פ"ב שנעתק מאליהו בן ברוך (עי' איתא בתחלתו: אתחיל לכתוב צדוק הדין והוא ס' הגבולים שהזכירו ר' יהודה האבל בעל אה"כ נ"ע והנה גם הוא מחיבורי נסי בן נח נ"ע. והנה באה"כ מוזכר באמת ס' גבולים (ל"ג ח') או חכמת גבולים (ק' ז'), אבל שם לא נזכר שם המחבר וכן לא נזכר באו"צ בערכו (גבולים, חיבורו של חכם א' מחכמינו הקדמונים ולא נודע שמו ואינו נמצא רק נז' בס' אה"כ) ואליהו שפט זה כנראה ממה שיש בזה הספר "כי ראיתי שאכתוב הנה שאלות קשות וגם גדולות ונכתוב תחלה הגבולות של דברים גבול החוב הוא וכו'", ולפי אב"ן רש", הוא אחד עם בינת המשכילים או פלס ביאור המצוות לנסי בן נח (עי"ע) ולא קרב זה אל זה. ובכלל זה הס' צדוק הדין נראה כעין המשך מחיבור אחר כי איתא שם: ואשר אמר ולא תתאוה בית רעך ביארתי למעלה כי הוא חפץ תאוה, ועוד: נשאר מעשרה דברים אשר דיברתי בתחילת הספר הזה דבר אחד אשר הוא חוב על כל ישראל בגולה שנהיה מייחלים לתשועת השם וכו' (ופירסט פטפט גם פה הבלים כדרכו והרכיב דברים שאינם נוגעים זה לזה) ומכל זה נראה שאינו מהרואה (ושונה ממנו הוא לפי שטיינשניידר סדר צדוק הדין כ"י פ"ב פירק' 789, שתוכנו תפלות הנוגעות למתים).

עוד מן הצורך לדבר פה על ספרים אחדים בקשור עם ספרי הרואה. בכ"י פ"ב פירק' 685684 ימצא ספר קטן בן ל"ד שאלות ושמו "שער הצדק" ושם "פתרון דברי הדת מדברי הדעת מדברי אדוננו אדוננו מרעה בפסוק וידעת היום" ומיוחס לחסון בן משיח. אבל כנראה שהייחוס הזה נובע מאב"ן רש"ף וע"פ טעות, כי הנה באה"כ רנ"ז ג' מובא בן משיח, ואח"ז רנ"ח ג': גם בזכרון הדתות הנודע ספר נעימות אמר וכו'; שם ה': הן עוד בשער הצדק אמר וכו': וכן אמר בספר המצות שעשה וכו': שם כ': כבר אמר עוד בספרו שקראהו כתב אלתמייז וכו' ונראה מזה כי הכל הם ספרי הרואה (וכן שער פינסקר בל"ק בט"ו שנשמט שמו קט"ו) שנשמט שמו אם במקרה או מסיבה לא ידענוה, ואמנם אב"ן רש"ף חשב שהכל הם ספרי בן משיח שנז' לפני זה (ועוד אחרים חשבו כי הם ספרי יפת וייחסוהו (כמו למשל בד"מ י"ד סוף ע"ז ע"י ע שניהם) ומי יודע אם לא רמז פה הדסי לחלק מחלקי ספר הנעימות אשר כפי ששמענו לעיל יתחלקו שעריו או פרקיו לפרקי היחוד ולפרקי הצדק והיושר, ומן הראוי היה להשוות את המובא פה בשם הספר וז"ל: הן עוד בשעת הצדק אמר כי לא ציוה האל ית' מצוה כדי להחליש קריאי המצווי' שלא כצדק ועל זה אמרנו נכתב אל תורה שלא הזהירנו דבר להיות רע כ"א יפה לעיניך וכו', אם ימצא כזה בנעימות ואז היינו יכולים לעמוד על האמת (ובאו"צ בערכו יאמר: חבור חכם א' קדמון נזכר בספר אשכל הכפר). עוד ראוי להתבונן מה זה כתב אלתורה? האם הוא ספר מיוחד וג"כ מספרי הרואה או לא? (ובאו"צ בערכו יחשבו לספר מיוחד ע"פ מה שמובא באה"כ, אולם אין מייחסו להרואה). ועוד שם באה"כ אות נ' יאמר: נאם עוד בספרו שקראו קופת הרוכלים אם יבטיח איש לרעהו כי לזרעך אעשה טובה לא יפריד בין בנו לבן בנו עד דור רביעיים וכו', האם גם זה מספרי הרואה: כי לא נודע ממנו זולת זה דבר (ובעל או"צ מביאו בערכו רק ע"פ מה שמצאו מובא באה"כ פה, ויוסט ייחסו להרואה בודאי ג"כ כי דן ע"פ ההמשך).

בתור חוקר ופילוסוף הוא עומד יחידי בן חכמי הקראים כבר בזה שהיה הראשון שהתעסק בחקירה בכל היקפה ואסף דעת כל הכתות והשיטות הערביות וחרץ משפטו מה לקרב מהן ומה לרחק ובעל המבחר (פ' יתרו דף ל"א ע"ב) "כלה כל ימיו בחקירת עניני האלהים ולהסיר ממנו כל דבר המביא דמוי". ואמנם לא היה מקורי כי הוא הלך בכל בשיטת בעלי המעתזלה (שקורא להם בעלי הדעת) אבל עי"ז יש לספריו חשיבות יתרה כי הם אשר שרדו אלינו מזמן קדום כזה ואשר מכילים כל תורת המעתזלה בשלמותם ומכולם היה קרוב ביותר אל הבהשמיה, ר"ל אל המחזיקים בשיטת אבו האשם שמביא בספריו יותר משאר החוקרים אותו ואת אביו אבו עלי הנודע בשם אלגבאי ועוד עמד תחת השפעת בן דורו עבד אלאלגבאר ויש דמיון גדול בין סדר השערים ותכנם במחתוי ובין ספר מגמוע מן אלמחיט באלתכאליף שחיבר תלמידו של הנ"ל אבן מתויה ושקיצרו מתוך ספר רבו. עם זה הוא מתוכח עם הביבליין, ר"ל אנשי בגדאד והולך בעקבות אלבצריין, ר"ל אנשי בצרה. עוד ראוי לציין כי בספריו בפילוסופיה ובפרט במחתוי יתיצב לנגד עינינו רק בתור חוקר מבעלי המעתזלה ולולי פסוקי מקרא שהביא לא ידענו כי היה יהודי או קראי עד כי בדברו מעיקרי הדת הוא כולל בה אמונת בעלי היחוד בכלל וא"כ גם את האסלאם ובעצמו יאמר במקום אחד מספרו (פרק ל"ו, הובא ) כי לא ירצה לצאת בספרו מדרך מחברי ספרים בשרשי הדת (פלא נכרג בהדא אלכתאב ען מסאלך כתב אלאצול וסירא) ולכן לא ידבר פה גם ע"ד אותות הנביא, ר"ל מרעה וע"ד נצחיות התורה (ר"ל נגד בעלי הנסך) ואמנם ידבר עליהם בספרים אחרים. במבחר דברים י' ב' מובא בשם הרואה כי אין אמונת הנביא רק האות אשר יתגלה עם טענתו בלי אחור כי יעשה על צד הקסם והתחבולה ודבר זה ברור ויעשו גם המה בלטיהם וכו' (וכן בכ"ת דברים י"ז א') וזה בודאי מאיזה ספר שחיבר על ענין זה, אבל בכל אופן אין זה מהמחתוי. ואף בדבריו ע"ד הכופרים יחלק אותם לג' מדרגות, כמו החוקרים הערבים ויאמר כי המצוות ואהבת לרעך כמוך וכן תעשה לכל אבדת אחיך וכדומה תשתרענה רק על המאמינים עי' ע"ז בארוכה דברי שריינר שם 609-612 ואומר (שם 657) "וליס ימתנע אן תכון אלחאל ענדנא עלי מאענדהם" ואף בדבריו ע"ד חיי עוה"ב מדבר בסגנון בעלי המעתזלה ושפתם והולך פה בעקבות ואצל אבן עטא. אבל בכ"ז אי אפשר לומר כי הוא רק מחקה וכבר עי"ז שלא נתן בספריו מקום לתורת אריסטו נראה כי הוא עומד על עמדת עצמו.

שערי המחתוי יתחלקו כפי האמור לפרקי היחוד ופרקי הצדק והיושר, חלוק שגם הוא כולו ברוח בעלי המעתזלה אשר בפרקי היחוד יבארו כל מה שנוגע למעשיו וייחוסו לברואין. ומה שנוגע למציאות הבוראה הנה דעת הרואה היא כי הוא לא יודע בבירור מן הדת הנגלית והיא איננה מספקת לידיעתו ולכן צריכים אנו לדברי השכל, ר"ל לחקירה ואמנם אחרי כי הבורא א"א לדעת אותו בראיית העין ולא באחת מה' הרגשות הנה נדע אותו מהמעשים אשר יקשה עלינו ולא נוכל לעשות כמוהו בראייה מדברי איוב מבשרי אחזה אלוה. ובמה שנוגע לייחוד ה' הוא מציע ה' עיקרים: א) קיום הדקים (או חתיכות, האטומים) והאפעים (הם המקרים); ב) קיום הבורא; ג) קיום ספורי הבורא; ד) הכחדת הספורים ממנו אשר לא יעברו עליו ית"ש; ה) קיום האחד ואין לו שני והוא אחד בספוריו. ומה שנוגע לספורים אחרים שאינם עצמיים והם כי הוא רוגש וחופץ וספורים אלו ניכרים מבריאתו את העולם, הכל כפי שראוי להיות בסדר ובמשטר ואם יש דברים נראים אינם יפים ואינם בסדר זה מחכמתו על צד הליאוט (ר"ל ההנהלה) (ועי' דבריו ע"ד הספורים בשער ט"ו מהד' שווארץ ע' ) וה' הוא בלי גשם ואם יש כתובים מדברים בהיפך הם על דרך עובר (והקדיש לזה פרק י"ט מספרו מחכימת פתי "כי יי' ית"ש לא יראה לעין" והוא ע"ד הביטויים במקרא הנראים כמגשימים את הבורא) ועם זה רק הסופרים יכול ויודע צריכים אל דברי השכל, אבל שאר ספוריו חי מרגיש נמצא קדמון ואחד יוכלו להיודע גם המתורה הנגלית. וגם בדבריו ע"ד הספורים נראה השפעת המעתזלה וזה במה שנלחם בעד שיטת התארים (אלאחואל) נגד כל המתנגדים לה. וכן הולך בעקבותם במה שנוגע לתורת הדקים ושינוי הגשמים ע"י חיבור והפרדה ושכינה ורחישה (ר"ל הנחה והנעה) ואומר כי נדע חידוש הגויות, ר"ל הגופים ונביא ראייה על זה מזה כי הם מצרכים אל.. מחדש חכם. הוא מרחיק את עבדיאי המאמינים בגלגול (ועי' ג"ע צ"א א'). כידוע האמין גם ענן בגלגול וחיבר ע"ז ספר מיוחד ואחד מיסודי האמונה היא הכאב אשר יכאיב ה' ל... וכבר באה עליהם תשובת הקרקסאני ידועה לה תשובת הרואה עד כי אפשר שזה שאב מהראשון (עי' ע"ז מאמרי בס' הזכרון לכבוד קאהוט ע' ק 43) ובכלל היה ראוי לברר את יחוסו של הרואה להקרקסאני עד כמה שאב הראשון מהשני. אבל לעומת זה יחזיק בשיטת התמור, ר"ל כי ה' יתן לבהמות וטפים תמור (ר"ל שכר) תחת כאבם פה בעולם כי לולי זה היה זה חמס מצד השי"ת וראייתו היא (שער כ"ג, מה' גולדברגר ע' ) כי "הקדמון ית"ש לא יבחר הרע וכי הוא לא ימנע החוב ואם יכאיב החיות והם אינם מחוייבים... לא יתכן מלתת להם תמור שיוצא עמו הכאב מלהיות חמס" (וחלקו עליו בזה הבאים אחריו והם יפת והדסי, אהרן הראשון והשני ואליהו בשייצי). עם זה יחזיק בראיותיו בשיטה ידועה נמצא אצל קצת מהמדברים ובפרט אצל אבן מתויה הנ"ל והוא בהבאת ראייה מדברים נגלים על בלתי נגלים (וזה תוכן ספר אחד מספריו, עי' לעיל) אשר מצאה לה מתנגדים הרבה (ומבין הפילוסופים העברים התנגדו לה הרס"ג והרמב"ם) ואמנם הרואה היה מסתייע בה בתכלית סיוע ואומר כי בלעדה היתה חכמת הראייה בטלה וכמעט אין שער בשערי המחתוי שלא ישתמש בה, כמו למשל בתורת הספורים בשער ט"ו שאומר שם (מהד' שוורץ ע'..) כי "יחייב שיהיה משפט אשר אין אנו רואים אותו (אלגאיב) משפטו בהם משפט אשר אנו רואים בינינו (אלשאהד) כאשר יהיה משפט מקצת המדינות בהם משפט זולתם מן המדינות וכו'" השתמש בה לענין תשובה וכדומה ואומר כי המבקש סליחה מה' משפטו משפט המבקש סליחה מאדם (ועי"ע שער ל' מהד' קרויס ע'. וקד ביננא פי מא אמלינאה מן אחכאם אלמותראת אן אלעלם בתאתיר אלפאעל אצל לגמיע אלמותראת פמן להם יתבת פאעלא פי אלשאהד לם יצח לה אתבאת שי מן אלמותראת אצלא ופי דלך נק.. עלם אלאסתדלאל אלך'; ובתרגום העברי נתקצר הדבר ועי"ז נשתנה מראהו). השפעת הרואה בתור פילוסוף היתה גדולה על בני דתו הבאים אחריו ובפרט בנה אהרן בן אליה בע"ח את כל יסודו על דבריו. וכבר שיערו שאפשר כי גם כ"י הלוי באמרו בכוזרי: לא אנהג בך על דרך הקראים אשר עלו.. החכמה האלהית מבלי מדרגה, כיון אל הרואה אף שאין פה כל ראייה. וכן הרמב"ם באמרו במו"נ ח"א פע"א כי מה שנתגלה לקצת הגאונים ולהקראים מעניני היחוד הם ענינים לקחום מן המדברים מן הישמעאלים אפשר שגם הוא כיון להרואה ושמתוך ספרו מחתוי למד לדעת את שיטת המעתזלה (ולהיפך אפשר כי במחכימת פתי ניכרת השפעת ס' או"צ).

מלבד בחקירה ופילוסופיה התעסק הרואה בעניני מצוות והוא אחד מבעלי הלכה היותר נכבדים בין הקראים והשפיע הרבה נידון זה על הבאים אחריו, אבל גם פה ניכרים עקבות השפעת בעלי המעתזלה כמו בהגדירו גדרים שונים ובהציבו כללים שונים בעניני הלכה. כן יאמר כי לא נלמוד מן הבעור קיום ומן הקיום בעור, ר"ל מן לא הין ומן הין לאו במצוות התורה וזה בראייה מהכתובים בויקרא... ט'-י', שנאמר בתחילה כי כל אשר לו סנפיר וקשקשת אותם תאכלו ופירט עוד הפעם כי כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת שקץ הם לכם, ולכן אם נאמר למשל בבמדבר י"ט ט"ו כי כל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא עוד לא נלמוד מזה כי כל כלי סתום טהור וכן אם נאמר שם (ז' ח' איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו זה מורה רק על ירושת הבת בהאפס הבן, אבל בהימצא שניהם יחד לא הורה הכתוב שיירש הבן לבדו (רה"כ ק"ע ג' (ופה יוסף הזקן); ג"ע קכ"ג ג', קס"ה ד'; כ"ת במדבר ע"ט א'). כל מעבר אשר נתפשט ונשתמש כדין שימוש האמת יהיה נכלל במצוות ל"ת, למשל בגילוי ערוה האמת שלו הוא להסיר הכתר מעל הערוה ויען שנתודע שימושו בשכיבת האשה בא שימושם במצוות ל"ת. ולכן למשל גם מעשה הנולד בלי חיבור המתחיל, כגון המתחיל מלאכה מיום שישי ונגמרת המלאכה מאליה ביום השבת תקרא מלאכה ואסורה בשבת (ג"ע כ"ז ב') אם יהיה מאמר אחד סובל שתי אמיתות ואינן נשכחות, דין לקחת כללם ואם הן נכחשות ראוי לחקור ולדרוש איזו היא אמת מכללם כי אי אפשר להאמין שני דברים מכחישים אחד לאחר במאמר אחד (שם קי"א ד'). אין להקיש דבר מדבר זולת היותו דומה לו בכל חלקיו ויש שבהבטה אחת יראה לנו דומה לו ונקישהו עליו ובשקידת הרעיון נמצאו שיש לו סיבה ועלה נסתרת מצד אחד שאינו דומה לו בכל חלקיו ולכך נחדל מלהקיש (ספר יהודה למשה בשייצי, הקדם ח"ג 62). וכן היה מן המחמירים ואמר אשרי המחמיר (ג"ע קי"ד א'). מדעותיו בהלכה נודע לכל שהוא היה הראשון אשר נלחם כנגד המרכבים בעריות וזה מפני שהוא דרך על הכתוב ועל ההיקש, אבל לא על היקש על היקש ולכן אמר שעיקר איסורי העריות הוא מעלת שאר לא זולתו לא מתוך קריאת שם ולא מדרך היפך והוציא מכח הפסוקים מספר עיקרי האיסור וחייבו הצעידה בענפיהם בהיפגש הדומים עד כי עיקרי האיסור הם לפי דעתי חמשה: א) איסור האיש לשארו (אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו); ב) לשאר שארו (אב אביו, אם אביו, בן אחיו, בת אחיו וכו'); ג) לשני שארים (אשה ואמה, אשה ובתה וכו'); ד) לגוף ושאר שארו (אשה ואם אמה וכו'); ה) איסור שני שארים על שני שארים (איש ואביו לאשה ובתה, איש ואחיו לאשה ואחיה וכו') ובהיפגש איזה פרט מכל אלה הנעיקרים זכר ונקבה יעוד האיסור ובהיפגש זכר בזכר יצעד האיסור לאשתו ואולם בהיפגש נקבה על נקבה לא יצעד האיסור לבעליהן (מבחר ויקרא ל' ב' וכו'; ג"ע ק"ל א' וכו'; כ"ת ויקרא מה ב'; אדרת סדר עריות; ספר יהודה שם 67; שער יהודה י"א) וכבר נודע כי הלכו נידון זה בעקבותיו רוב החכמים ולכל לראש תלמידו ישועה בן יהודה שאמנם נפרד ממנו בפרטים ועוד שלמה הנשיא, אהרן בן אליהו, ישראל הדיין, יפת בן צעיר וכדומה (עי' מרשד לשמואל המערבי ראש מאמר ט').

משאר דעותיו בעניני מצוות ראויות להיזכר: בעניני אביב ועבור: הבדל שנה משנה היה בתחלה ע"י השמש, כמו שאמר הכתוב והיו לאותות ואח"ז העתיקה אותו התורה ע"י האביב ובא הפסוק שמור את חדש האביב להסיר לפסוק והיו לאותות כמו שבא פסוק קח את הלוים והסיר לפסוק קדש לי כל בכור (ג"ע י"ד ג', ט"ז ד'; אדרת קה"ח ל"ד). אם קדם האביב מט"ו ניסן יהיה ניסן החדש הראשון ואמנם בסוף ימיו חזר בו והורה כי צריך שימצא האביב בר"ח (ג"ע כ"א ג'). עניני שבת: שם מלאכה יורה על תקון וכל מעשה מתוקן יקרא בשם מלאכה ואסור בשבת (שם כ"ב ד', כ"ג ד'; אדרת שבת ד'). הכתוב שבו איש תחתיו הוא מסופק אם הוא רק לאנשי המדבר או גם לזולתם ואולם בעבור שנאמר אח"ז וישבתו העם ביום השביעי נכללה היציאה בשם שביתה (ג"ע ל' ד'). במקום שיש רק ספק סכנת נפשות אין מחללין את השבת וע"כ עניני הרפואות לחולה מאשר הוא ספק נפשות אינו דוחה את השבת (שם ל"א ד'; אדרת שבת כ"א) צורך עניני המילה אסור להעשות ביום השבת ואף בבין השמשות (אה"כ ש"א צ'; ג"ע קס"ג ב', אדרת מילה ב'). מועדים: מנהג האומה לכבס כל הבגדים והכלים וזולתם לפני הפסח אע"פ שלא נאמר אלא תשבותו שאור מבתיכם הוא מנהג יפה כי הוא העתקה עמהם (ס' מועדים פ"ג). החיוב לאכול מצה הוא כל ז' ימי הפסח כי כל צווי במשמע הלשון מורה על חיוב (שם ג"ע מ"ז א'; אדרת מצות ז'). הכתוב ראשית קצירכם מורה שכשהיו קוצרים היו מזמנים ראשית קציר לאותו זמן שהוא מחרת שבת ועל דרך נס היו ממתינים ולא היה נשחת הזרע כדרך ולא חמד איש את ארצך (ג"ע נ"ג ד'). ואם חל יום ט"ו להיות באחד בשבוע אז נכניס המחרת ונוציא השבת ונתחיל לספור מאותו יום וזה מן ההעתקה המשלשלת אע"פ שדקדוק הה"א במלת השבת מורה שהשבת יהיה מתוך ז' ימי מצה (ג"ע שם, אדרת שבועות ו'). טעם לענין הספריה הוי אלו הימים יש פחד על הזרע ומספרם יקיץ אותנו על אשר הלך מהם ועל אשר נשאר להיות וזה ימשוך אותנו לשאול מה' הרחמים ויוציאם בשלום מעלינו בתבואתנו וטובתנו (ג"ע נ"ז ג'). שחיטה ומאכלות; מי שמתיר אכילת בשר בגולה לא יצטרך אל ראיה כי הוא מותר, אבל הראייה מתחייב על מי שיאסר אותו (אדרת שחיטה י"ב). אם שחטו אותו ואת בנו אסורים גם באכילה כי רוע שחיטת הבהמה ת... אסור אכילתה (העשר אמור בשם הזקן וכנראה שהוא הרואה). אם שחט איש מחוץ ואל אהל מועד לא הביאן יהרג בבית דין כי לא כתורה שחטא (אה"כ רל"ו פ' בשם יוסף המלמד, האם זה הרואה?). אישות: האשה נקנית בג' דרכים: במוהר, בכתב ובביאה ושלושתם צריכים נקנין) האשה (אדרת נשים א'). זיווג שיהיה ע"י שיכור ושוטה הוא כלא היה, כמו המכר והקנין (ג"ע קמ"ד ד'). טומאה: הטומאה תהיה בגלות (בנגוד למשל לדעת ענן) וזה ממלת הנוגע במת וטמא כי מלת הנוגע שוקע המין ובמלת וטמא חייב הטמא לכל המין ומאמר הוא יתחלא חוזר למאמר הנוגע במת ואינו לוקח כל המין, אך הוא חוזר על היפלל על מי נדה והם אנשי הבית (ג"ע קכ"ז ד'). נזירות: הנודר בנדרו להיות נזרו לעולם נדרו בטל, אבל נזירות שמשון היתה מצווה לשעתה והיה מותר ליטמא ולא לגלח שערן (שם קע"ה ג'). ירושה: בדיני ירושה כבר שמענו כי אמר שהבת תירש עם הבן וכן הכניס האם בנחלה וראה להנחילה בשווה עם האב והואיל שהיא גידלה אותו ונצטערה בעבורו (שם ק"ע ג', אדרת ירושה ג') ובכלל אמר שדין הירושה יש לו תליה בשכל והאדם יבחר על הועלתו הועלת הולד שלו (ג"ע קס"ה א').

הרואה היה גם חוקר בחכמת הלשון ע"פ דרך חקירה ונסתייע בזה גם בהוראותיו בעניני מצוות והוא מביא הרבה את אנשי הלשון בספריו ובודאי עמד בזה תחת השפעת רבו יוסף בן נח שחיבר ספר בדקדוק. כן בדברו על הפרק שבין מלאכה ומלאכת עבודה (מועדים פ"ה) יאירך ע"ד סמוך ומוכרת; בדברו על הא' הידיעה שבמלת ממחרת השבת אמר כי חלקי הידיעה הם על חמשה דרכים, אם שיהיה מדבר על הנודע, כמו השמים והארץ, או לשקוע המין כולו או רובו כמו והעוף ירב בארץ, או תשוב אל זכור מקודם או אל זכור מואחר והראשון תהיה זכירתו המלה או במענה, במלה כמו איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר ובמענה ויעברו בני בתוך הים ביבשה, ואשר תהיה ידיעתה מאוחר כמו זכור את יום השבת לקדשו שאמר אח"כ ליום השביעי שבת לה' אלהיך, או אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, או מי האיש הירא ורך הלבב, ופעמים יורה בהועלת עקב כמו הבא אל ביתי אכבדנו (גמ' נ"ג ב'). וכן אמר כי השמות הם על שני חלקים יש שם שנאמר בכלל ובפרט כשם זהב ויש נאטמר בכלל ואינו בפרט כשם דרכמון (שם צ"ט ג'). יש הפרש בין ראיית העין וראיית הלב וראיית הלב לעולם כשיתואר הדבר כמו וירא אלהים את האור כי טוב ולכן למשל וראיתם אותו בציצית שפה לא יסופר בדבר הוא ראיית עין (מבחר במדבר ט"ו ב', ובכת' במדבר (כ"ג א' בשם החכם). ויש גם שסמך על הלשון הערבית והשתמש גם בה אף לענין מצוות כמו בענין עופות טמאים באלאסתבצאר (בכ"י בהגניזה) או מורה על ההבדל שבין שתי הלשונות ואיך יובדלו במושגיהם וכדומה.

בדבר ייחוסו להרבנים הנה בודאי שחולק עליהם בספריו, אבל בדרך נוחה ומתונה וראינו למשל איך חלק על רס"ג ורשב"ג בדבר קדמות העבור, ויש גם שיסמוך עליהם ומביא ראייה מדבריהם. כן למשל נשען על היות הוהצאה מרשות אל רשות, מלאכה על מאמר בעלי הקבלה שהמוציא מרשות לרשות עושה מלאכה וזה מפני שהם היו קרובים אל אנשי הלשון (ג"ע כ"ו א', אדרת שבת י"ד).

השפעת הרואה על הבאים אחריו היתה כפי שהוזכר לעיל גדלה ומביאים אותו הרבה בספריהם, כמו למשל: ישועה בן יהודה שקוראו הזקן רב יוסף משכיל הגלות (ס' הישר 51), הזקן רב יוסף המלמד (שם 73); טוביה בן משה המעתיק; הדסי (עי' לעיל); יעקב בן ראובן (פ' שמיני בשם הזקן יוסף בן אברהם, ובודאי הוא גם הזקן בפ' אמור (עי' לעיל) וגם אבן יעקב בפ' ויקרא, ולא תצוה, כמו בל"ק כ"א); בע"ס הפתרון (עי' לעיל); מנחם הגולה (עי' לעיל); אהרן בן יוסף (מבחר שמות ל"א ב'; ויקרא י"ח א', ל' ב', ל"ב ב'; במדבר ט"ו ב'; דברים ד' ב', י' ב'); אהרן בן אליהו (בהרבה מקומות בספריו ובפרט בג"ע); אבן אלהיתי (עי' לעיל); שמואל המערבי (מרשד באם מאמר ט', עי' לעיל, ושם אבו יעקב אלבציר); יפת בן צעיר (אבו יעקב אלבציר או אלמשהור באלבציר או אלשיך, עי' ל"ק 190); אליהו בשייצי (הרבה פעמים באדרת); משה בשייצי (עי' לעיל); יהודה פוקי (בט"ו מקומות בשער יהודה) וכו' וכולם ידברו ממנו בכבוד גדול (גם מלמד פאצל אולי שאב ממנו, עי' מונטשריפט, וזה בנוגע ג"כ לעניני חקירה).

Reference

Samuel Abraham Poznański, Encyclopedia of Qaraites (Jerusalem, n.d.), אנציקלופדיה בני מקרא, The National Library of Israel: Samuel Poznanski Archive, ARC 4﹡ 1180, Series 5, https://www.nli.org.il/he/archives/NNL\_ARCHIVE\_AL990032439840205171/NLI.

Credits

Project:

MAJLIS: The Transformation of Jewish Literature in Arabic in the Islamicate World

Principal Investigator(s):

Ronny Vollandt

Associate Researcher(s):

Jonathan Beise, Jasper Bernhofer, Maurizio Boehm, Lukas Froschmeier, Annabelle Fuchs, Nathan P. Gibson, Lea Gzella, Polina Lakteikina, Sara Mattutat, Maximilian de Molière, Lea Poralla, Maxim Roozen, Gregor Schwarb, Masoumeh Seydi, Jakob Shub-Oseledchik, Ezra Stadler, Peter Tarras, Nadine Urbiczek

Funded through:

ERC: European Research Council (Europäischer Forschungsrat)

General Editor(s):

Ronny Vollandt

Entry Editor(s):

Gregor Schwarb

Suggested Citation

Yosef ha-Roʾeh. In Digital Handbook of Jewish Authors Writing in Arabic, edited by Ronny Vollandt et. al. Accessed 15 September 2026, https://jalit.org/person/9

Change Log

Change log:

gschwarb (25 March 2025): Moved Abū Yaʿqūb "al-Ḍarīr" from shuhra to attested name form

Change log:

gschwarb (24 March 2025): diacritical dot added to laqab אלשיך̇

Change log:

S.Mattutat (12 December 2024): Person: Personal Name.

Change log:

mmoliere (6 December 2024): Added place IDs.

Change log:

mmoliere (5 November 2024): Added biography author.

Change log:

mmoliere (3 September 2024): Corrected biography.

Change log:

mmoliere (3 September 2024): Added short biography by Gregor Schwarb.

Change log:

mmoliere (2 September 2024): Revised heritage data.

Change log:

mmoliere (2 September 2024): Added heritage data.

Change log:

mmoliere (1 July 2024): Updated heritage data.

Change log:

mmoliere (1 July 2024): Added heritage data.

Change log:

mmoliere (8 May 2024): Added bibliography from Zotero DB.

Change log:

mmoliere (1 February 2024): Added alternate names and identifiers.

Change log:

mmoliere (29 January 2024): Adapted to schema modifications.

Yosef ha-Roʾeh

Network Relationships

Names

Attested Names

Works

Biography

Bibliography

Linked Open Data

Heritage Data

Credits

Suggested Citation

Change Log