Names
Bibliography
Linked Open Data
Heritage Data
Samuel Abraham Poznański (1864–1921) was a scholar of Polish-Jewish descent, renowned for his research on Karaism and the Hebrew calendar. He was a pioneer in Judeo-Arabic studies, a Hebrew bibliographer, and a recognized authority on contemporary and historic Qaraism. Additionally, he served as a rabbi at the Great Synagogue in Warsaw.
Poznański harbored a profound aspiration to compile a biographical dictionary of Qaraite scholars and a historical dictionary of Qaraite literature, considering them the apex of his scholarly endeavors. Unfortunately, his sudden demise thwarted the
realization of these ambitions, and he only managed to publish a limited number of bibliographical essays on the subject. The draft of his Encyclopedia of Qaraites is today found in the Samuel Poznański Archive at the National Library of Israel (ARC 4﹡ 1180, Series 5). Given the current condition of the archive, referencing specific pages or files is not feasible. The entries are primarily organized by first names.
Provided by a cooperation between the Ben Zvi Institute, Jerusalem, and LMU, Munich, used according to CC BY NC 4.0 (Associate researcher: Amir Mazor)
Literature:
Miriam Frenkel, “Samuel Abraham Poznański’s Karaite Mission: From Wissenschaft to Jewish Nationalism,” in Modern Jewish Scholarship on Islam in Context: Rationality, European Borders, and the Search for Belonging , edited by Ottfried Fraisse (Berlin: De Gruyter, 2019), pp. 121–144 [134].
טוביהו בן משה המעתיק (או הבקי או העובד): מחבר ומתרגם קראי בארץ יון במחצית השניה למאה הי״א. הוא היה מקושטא כמו שיאמר זה מפורש הדסי באשכל הכפר (א״ב קפ״ז אות י׳), ושאל ביחד עם בני עדתו שאלות מלפני חכמי הקראים בירושלם, גם עלה לעיר הקדש ולמד שם אצל המלמד הגדול של הקראים ישועה בן יהודה, ובחזירתו לעיר הנהיג שיהיו בני קושטא נמשכים בפסקיהם ובדיני העריות ע״פ ישועה (אגרת גיד הנשה לאליהו בשייצי). בירושלים למד לנכון שפת ערבית ובשובו לארצו תרגם ביחד עם הרבה מבני גילו (אשר רק האחד מהם יעקב בן שמערן נודע בשמו) את רוב ספרי בני דתו מערבית לעברית, והחשוב במתרגמים אלו הוא טוביה שהיה אחד המעתיקים הראשונים (בזמנו היו בספרד עוד שני מעתיקים והם ר׳ משה הכהן בן גקטילה ר׳ יצחק בן ראובן אלכרגלוני והראשון מהם קדם לטוביה, ע״י פאזנאנסקי 73).
סגנון תרגומו (וכן סגנון חבריו) הוא קשה למאד, והבטוים והשמות המ[ל]אכותים אשר משתמש בהם נפלאים ונבדלים בתמונתם וצורתם. כן למשל יאמר אפע במובן מקרה (ובניגוד לזה עינות), היותות במובן יש (מן היה), הקיץ במובן העיר (מהערבי נבה), השחתה במובן בטול. חתיכה במובן דק (אטום), עברה במובן אפשרות, ומזה נתעבר במובן יתכן (דומה להערבי יגוז), עשר במובן די למשל ואנו בזה מעושרים, ר״ל אין לנו צורך בו, פרחים במובן ענינים מסתעפים בנגוד לעקרים שהם שרשים, רחישה והשכנה במובן תנועה ומנוחה וכדומה הרבה (עי׳ הדוגמאות אצל שטיינשניידר ברשימת כ״י ליידען צד 169 ולקוטי קדמוניות לפינסקר צד 199). ובשביל זה פעמים הרבה אי אפשר להבין את התרגום אם אין לפנינו המקור הערבי. כן משתדל הוא לפעמים לתרגם את המלה הערבית במלה עברית דומה לה בהברתה ועי״ד השחתת הכונה. הרבה מלים ומאמרים שלמים נשארו בתרגומם בלשון המקור (קורא לה לשון ערב או לשון ישמעאל), ונפלא הדבר שיש בהם גם כאלה שהיה הנקל לו לתרגמם, וגם כאלה שפעם נתרגמו ופעם נשארו במקורם. עם זה הוסיף טוביה לתועלת בני ארצו מלים ובטויים בלשון יון (שקראו לה לפעמים גם לשון אדום), מה שאמנם מציין בכלל את המחברים הקראים בביזאבץ. לפעמים הוא מוסיף דברים להבנת המקור ומציין אותם במלת יענה (והוא מהערבית יעני) ואף מכנים לדברי הספר שהוא מעתיק דברי זולתו, ולעומת זה הוא גם מקצר הרבה. חסרונות התרגומים נובעות ממה שכפי הנראה נעשו בחפזון רב מבלי התבוננות עמוקה, ואף מזה שכנראה היה חסר לטוביהו וחבריו ידיעת הלשון בשלמותה אבל לא ידיעת הע ין(!). וכן יאמר גם אליהו בשייצי בהקדמתו לספרו אדרת אליהו על המעתיקים האלו כי ”העתקם בלשון הקדש לא יעקב מפני קוצר ידיעת המעתיק הראשון בחכמת הלשון". בכ״ז הייתה השפעת ההעתקות האלה רבה מאד כי המחברים שבאו אחריהם השתמשו רק בהם ולא בהמקורים הערבים, ועל ידיהם נשתמרו ג״כ ספרים הרבה מתחום הנשיה.
-2-
| העתקות טוביה | הספרים שנודעו בברור כי נעתקו ע״י טוביה הם: א) "ספר נעימות" (באשכל הכפר א"ב רנ״ח אות ג׳ נקרא גם בשם "זכרון הדתות") והוא תרגום הספר הפילוסופי הנודע של יוסף הרואה הנקרא בערבית בשם "אלכתאב אלמחתוי". שם טוביה לא נקרא בפירוש על התרגום, אבל יש ידים מוכיחות כי הוא המתרגם מפני כי נראה שנעתק ממתרגם הספר שנזכר מיד אחר זה ופה אין כל ספק כי טוביה הוא המעתיק. ועוד כי מובא בהתרגום ספר אוצר נחמד שמחברו הוא טוביה (עי׳ בסמוך), כמו שלהפך יאמר בעל ספר זה כי באר כבר את הדבר בס׳ אלמחתוי (עי׳ רשימת ליידן הנ״ל צד 172) היינו בתרגומו. התרגום מכיל ל״ט שערים לעומת מ׳ שערי המקור הערבי (עי׳ רשימת תוכן השערים בלקוטי קדמוניות 195 ובהוספה למחברת פראבקל "בייטרעגע״) , וזה מפני כי ד׳ השערים האחרונים של המקור נתקצרו לסשלשה. ובכלל נתקצרו השערים האחרונים האלה ע״י טוביה יותר מדי ועשה בהם כאדם העושה בתוך שלו (ועי״ז חשבו פינסקר ושור ואחרים כי השערים האחרונים האלה אינם מיוסף הרואה). הוא מדבר פה מהמחבר בתמונה נסתרת וקראו בשם הזקן (אלשיך) או הגדול (אלשיך אלכביר) יוסף בן אברהם ובמקום שהמחבר מביא את ספריו מציין תחתיהם טוביה את ספרי עצמו. התרגום ימצא בכ״י בליידן, בפאריס ובפטרבורג. דוגמאות שונות ממנו (משער י״ו כ׳ כ״א ל״ג ול״ז) הדפיס פנחס פראנקל בסוף מחברתו (וינא 1872), ובזמן האחרון נדפסו ממנו ע״י תלמידי בית מדרש לרבבים בבודאפעשט (הורוויץ באנדה, גאלדברגר ושווארץ) שערים שונים (ט"ו כ״ג כ"ח-כ״ט קל״ד, ועוד לקוטים משער י”ט כ”ב וכ״ד) בצרוף המקור הערבי ותרגום בלשון הגר.
ב) "מחכימת פתי" והוא תרגום קצור הספר שנזכר לפני זה ושנחחבר ג״כ מיוסף הרואה בערבית בשם "כתאב אלתמייז" או "אלמנצורי" פה נאמר בפירוש בסוף הספר כי "הוסיף על דברי הזקן המלמד הגדול רב י׳ (היינו הרואה) טוביה". ובאמת נרשמו הוספותיו בשם "זו תוספות באור". המלות הערביות מעטות בו, אף כי הסגנון הוא כלו מופשע (צ״ל מושפע) מהערבי, לעומת זה יש בו מלות יוניות למכביר. הספר כולל מלבד ההקדמה לג פרקים (עי׳ פינסקר בל״ק 298), ונמצא בכ״י באוקספורד, ליידן, ופטרבורג וגם אצל דינארד. דוגמאות מעטות ממנו (מפרק ב׳ ג׳ ט״ו וכ״ז) הדפיס פראנקל.
ג) "ספר מועדים", והוא תרגום שער מספר המצות של יוסף הרואה הנקרא בערבית בשם "כתאב אלאסתבצאר" ושם השער בערבית הוא "מקאלה אלמועדים", כפי מה שהובא במחתוי (אבל גם פה שנה המעתיק טוביה והביא במקומו את ספרו אוצר נחמד, (עי׳ פראנקל "בייטרעגע" צד 7). הספר הזה נחלק לח׳ פרקים ונמצא בכ״י בפטרבורג והוא עומד הכן לדפוס ע"י פאזנאנסקי).
בכ״י ליידן 126 ימצא ספר חסר בתחלתו ונקרא בסופו בשם "פתרון עשרת הדברים" היינו באור רחב פילוסופי לעשרת הדברות (אבל הכ״י מכיל רק ד׳ הדברות הראשונות). הספר הזה מובא בשם "עשרת הדברים" אצל מחברים קראים שונים ומיוחס לישועה ומעתיקו מערבית לעברית הוא טוביה לפ״ד פראנקל ושטיינשניידר. ואין כל ספק כי טוביה העתיק עוד מספרי רבו ישועה (כמו שיאמר זה מפורש בשייצי באגרת גיד הנשה הנ״ל), אבל איו לנו ע״ז ידיעות ברורות.
|חבוריו| מספרי עצמו של טוביה נודעו: 1) אוצר נחמד" ע״ס ויקרא ונמצא תחלתו (עד סי׳ י׳) בכ״י באוקספורד וגם זאת ההתחלה היא כבר ספר רב חכמות. ונראה שנתחבר על כל התורה כי מחברו יאמר: "אני טוביה הסופר האבל מאבלי ציון כתבתי זה הספר שהוא א׳ מספרי אוצר נחמד והוא סדר כהנים". ואולי זה שמובא באשכל הכפר ב׳ פעמים (א״ב ל״ג אות ח׳ וא״ב קפ״ז אות י׳) ביחד ויקרא הגדול ואוצר נחמד הכונה לחלק שלנו שהוא חלק אחד מחלקי ספר אוצר נחמד. אבל גם פה טוביה הוא יותר מלקט ומעתיק דברי זולתו מאשר הוא מחבר, וכפי דבריו בעצמו כלל בו ע״פ הרוב דברי דוד בן בועז ויפת הלוי אף שהוסיף עליהם גם ממחברים אחרים ומבקש עם זה סליחה אם ימצא שבוש בלשון, כי "מלשון ישמעאל היה כותב אל לשון עברי" היינו שהעתיק מערבית. וגם פה ימצאו הרבה מלים ומאמרים בערבית וביונית. הספר איננו באור במלא מובן המלה כ״א דרישות מתיחסות אל המצות והענינים הנכללים בספר ויקרא. הוא מביא שם הרבה גם את דברי רז״ל מתורת כהנים ומתוספתא ומשאר ספרי תושבע"פ וכן את פתרון רס״ג על ויקרא וחולק עליו בדברי נאצה ובוז. אבל לא נודע אם זה דברי עצמו או דברי המקורות שמהם שאב. הספר הזה נזכר פעמים אחדות בתרגום הפרקים האחרונים של ספר נעימות (עי׳ לעיל), וכן יחסוהו לטוביה אהרן השני, בגן עדן (דף קמ״ה ע״ג) ויש״ר מקנדיא בספרו נובלות חכמה (נ״ו). ובאדרת אליהו (ענין שבועות פ״ג ופ״ו) ייוחס לישועה בטעות. דוגמאות שונות מהספר הזה נדפסו ע״י פאזנאנסקי ובהם הכי נכבד הוא מאמר גדול ע"ד משוי העכברי (181).
2) "משיבת נפש" מאמר פילוסופי ומוסרי, נמצא בכ״י בפאריס ופטרבורג. גם הספר הזה מובא בתרגום ג׳ השערים האחרונים הנ״ל באופן שאין ספק כי חברו טוביה, למרות בעל האדרת (מבוא לסדר מילה) שמיחסו ליוסף הרואה ואחרים שמיחסים אותו לישועה. וכפי הנראה גם פה מלקט ומעתיק טוביה דברי זולתו.
3) "יהי מאורות" נזכר מבשייצי באגרת גיד הנשה הנ״ל ולא נודע מהותו. לפי דעת פינסקר הוא ספר מצות שלקוטים ממנו נדפס בלקוטי קדמוניות 97-94. אמנם פה צדק פירקאוויץ כי מחבר הלקוטים האלה חוא הדסי (עי׳ פראנקל, מאנאטסשריפט ל״א 77 והלאה והשחר ח״ז 60).
4) שירים ופיוטים (ובעל ארח צדיקים דף כ״א ע״ב שררה כ״א ול״ד חושב בטעות את טוביה בן משה וטוביה המשורר לשני אנשים נפרדים). שני פיוטים ממנו יצאו בסדור תפלות הקראים האחד לשבת (תחילתו: אלהינו מכל אמה אהבתנו) הרא ע״פ א״ב ואח״כ ר״ת "טובה בן משה חזקן" (סדור דפוס ווילנא ח״א 232 ועוד בחזניא כ״י, עי׳ ל״ק 139), והפיוט השני (תחלתו: אטאלה מאל הבונה בשמים מעליותיו) בעל ל״ד בתים אשר ר״ת שלהם הם "אלה הפרקים לטוביה בן משה העובד בבתוי״א אמן״,והבה פירקאוויץ מיחס לטוביה עוד ספר אחד בשם "זאת התורה" פירוש על התורה אשר היה נמצא לפי דבריו בבית עקד הספרים של הקראים בגוזלווא ואבד, ואח״כ חזר בו ואמר שמחבר הפירוש חזה הוא "טוביה הבקי בן משה האבל" אשר חי גם הוא בקושטא ונמצא אליו בסוף הפירוש חנ״ל מכתב מדוד בן בועז הנשיא משנת 1009 (המכתב הזה נדפס בספרו בני רשף צד 17-15). אבל טוביה שלנו אשר היה מזרעו ואשר נקרא בהבדל להראשון בשם "טוביה המעתיק בן משה העובד" חבר ספר "זאת החיה" על הבהמות והחיות הטמאות והטהורות (עי׳ בקרת לתולדות הקראים צד 169). אולם לכל הדברים האלה איו כל יסוד והמכתב הנ״ל זיופו נכר מתוכו (עי׳ פראנקל, מאנאטסשריפט כ״ה 56 והלאה).
|דעותיו| מדעותיו של טוביה המובאות בספרי הקראים יש להזכיר ביחוד מה שאמר שכל העתקה (קבלה) שהקראים מודים בה יש לה רמז מן הכתוב, ומי שאומר שיש העתקה שאין לה סיוע מן הכתוב אין זה אלא מקצרין יד שכלו במצוה ההיא (גן עדן ח׳: אדרת אליהו בהקדמה, ענין קה״ח פס״ו, ענין שבת פיקד, דר מרדכי ן׳: ועי׳ דו״ד ח״ד 78). בנגוד לכל חכמי הקראים הורה טוביה כי העומר נקצר ביום מקרא קדש לפי שגם זה ממצות השם (מבחר ויקרא מ״א; גן עדן נ״ד ע״ג; אדרת אליהו ענין שבועותפ״ג, ועי׳ ל״ק 93). מי שנולד בין השמשות דוחין את המילה ליום א׳ מפני שאין ספק נעשה בשבת ואם היה יום ראשון מועד מלין אותו ביום שני, וגם זה בניגוד ממה שהורה רבו ישועת (גן עדן ל״ג ע״ד וקס״ג ע״ג, אדרת אליהו סדר המילה פ״ב, ועי׳ משנה שבת פי״ט ה׳). הזווג לא יושלם בזולת שבועה וברית, ומפני זה נאמר בסוטה ומעלה מעל לפי שהפרה השבועה (גן עדן קמ״ה ע״ג). הבן הבא מן היבום בוטל ירושת המת ואם ילדה היבמה בת אינה מעכבת את הבכור (שם קס״ח ע״ג) וכדומה (עי׳ אשכל הכפר א״ב רפ״א אות ב׳; גן עדן ק״א ע״ג, קי״ד ע״א וקס״א ע״ב; כתר תורה לפ׳ שמיני דף כ״ה ע״א).
Credits
Suggested Citation
Ṭoviya ben Moše. In Digital Handbook of Jewish Authors Writing in Arabic, edited by Ronny Vollandt et. al. Accessed 15 September 2026, https://jalit.org/person/12