Levi ben Yefet ben ʿEli

Levi ben Yefet, also known as Abū Saʿīd Lāwī b. al-Ḥasan al-Baṣrī, was an eminent Qaraite scholar active in the first half of the eleventh century. He was the younger son of the renowned Karaite Bible exegete and legal scholar Yefet ben ʿEli (Abū ʿAlī al-Ḥasan b. ʿAlī al-Basrī). Levi resided in Jerusalem, where he was most likely born. By his own account, he was getting around quite a bit in his early years, possibly also in pursuit of education in areas under Buyid dominion. From around the turn of the first millennium C.E., he established himself as a leading figure within the Qaraite community of Jerusalem and became one of the principal teachers at the local compound of learning (dār al-ʿilm). His students included Yešuʿa ben Yehuda (Abū l-Faraǧ Furqān b. Asad), the foremost figure of the following generation, who in his writings frequently refers to Levi ben Yefet as “our teacher”. Three of Levi’s sons are known by name only: Isaiah, Azariah, and Ḥananiah.
Levi ben Yefet’s most significant work is an extensive legal code, known as Sefer ha-Miṣvot (Book of the Commandments), which he wrote and revised during the first quarter of the eleventh century. Around the middle of the same century, the book was translated into Hebrew by the Byzantine student Ṭovia ben Moše and thereby became a foundational text of Qaraite legal literature in Hebrew.
In the field of law, Levi also composed a treatise documenting the core points of agreement and disagreement between the legal interpretations of his father Abū ʿAlī and those of Abū l-Sarī, i.e. Sahl ben Maṣliaḥ, modeled on Muslim khilāf literature.
His Book of Blessing on the Fundamentals (Kitāb al-Niʿma fī l-uṣūl), very likely written at the behest of his father, counts among the earliest systematic presentations of Jewish theological tenets (uṣūl al-dīn) in keeping with the doctrines of the Bahšamī Muʿtazila, possibly preceded by al-Qirqisānī’s Kitāb al-Tawḥīd and David ben Boʿaz’s Kitāb al-Uṣūl.
Additionally, Levi composed commentaries on notable points (nukat) of various biblical books, including Joshua, Judges, Samuel, Kings, Isaiah, Jeremiah, and Psalms. Whether or to what extent these commmentaries were extracted from earlier Qaraite commentaries remains to be seen. Extant are fragments of Levi’s compilation of his father’s Bible commentary and notable points extracted from Salmon ben Yeruḥam’s commentary on the Book of Daniel. In his chronicle of Qaraite scholars, Ibn al-Hītī (15th c.) also records Levi’s abridged version of the Bible commentary by Sahl b. Maṣliaḥ.
Also preserved are fragments of Levi’s Compendium of the Comprehensive Lexicon (Muḫtaṣar Kitāb al-Egron al-ǧāmiʿ uṣūl al-alfāẓ al-ʿibrāniyya) by David ben Abraham al-Fāsī and of a treatise concerning the differences between the two foremost Masoretic authorities in the first half of the tenth century, Aharon ben Ašer and Moše ben Naftali.

(By Gregor Schwarb)

Date of activity

1001-1040

Place of activity

Jerusalem

Sex

Male

Faith

Karaite

Bibliography

“Levi ben Jafet.” Biblioteca de cultura judaica, (Rio de Janeiro: Biblos), p. 771.

“Levi ben Japheth (Abu Sa‛id).” Encyclopaedia Judaica, (Jerusalem: Keter, 1971), pp. 99-100.

“Levi Ben Japheth (Abu Sa‛id).” In Encyclopaedia Judaica, 12:702. Detroit: Gale, 2007.

“Levi ben Japhet.” Universal Jewish Encyclopedia, (New York: Universal Jewish Encyclopedia, 1939), p. 622.

Ankori, Zvi. Karaites in Byzantium: the formative years, 970-1100. (New York & Jerusalem: Columbia University Press & Weizmann Science Press of Israel, 1959).

Bacher, Wilhelm. “Le Grammairien anonyme de Jérusalem et son livre.” In Revue des études juives, 30:232–56. Paris: Peeters, 1880. https://catalog.hathitrust.org/Record/000679454.

Ben-Shammai, Haggai. “Jerusalem in Early Medieval Jewish Bible Exegesis.” In Jerusalem Its Sanctity and Centrality to Judaism Christianity and Islam, edited by Lee I. Levine, 447–64. New York: Continuum, 1999.

Ben-Shammai, Haggai. “The Karaites.” In The History of Jerusalem: The Early Muslim Period (638-1099), edited by Joshua Prawer, 201–25. New York: New York University Press, 1996.

Broydé, Isaac. “Levi Ben Japhet (Ha-Levi) Abu Sa’id.” In The Jewish Encyclopaedia, 8:33. New York: Funk and Wagnalls, 1906 1901.

David, Joseph E. “Selfness and Kinship in Medieval Karaite Incest Laws.” Jewish Quarterly Review, 2019, 173–202.

Erder, Yoram. “Early Karaite Conceptions about Commandments Given before the Revelation of the Torah.” Proceedings of the American Academy for Jewish Research 60 (1994): 101–40. https://doi.org/10.2307/3622571.

Frank, Daniel. “The Shoshanim of Tenth-Century Jerusalem: Karaite Exegesis, Prayer, and Communal Identity.” In The Jews of Medieval Islam, 207–12. Leiden: Brill, 1995. https://brill.com/view/book/edcoll/9789004493230/B9789004493230_s015.xml.

Kokowzow, P. “Notitia codicum hebraicorum a Museo Asiatico Academiae Imperialis Scientiarum Petropolitanae anno 1904 acquisitorum.” Bulletin de l’Académie Impériale des Sciences de St.-Pétersbourg ser. 5, t. 23 (1905): 1–10.

Madelung, Wilferd. “Muʿtazilī Theology in Levi Ben Yefet’s Kitāb al-Niʿma.” Edited by Jonathan Decter and Jan Thiele. Intellectual History of the Islamicate World 2, no. 1–2 (2014): 9–17. https://doi.org/10.1163/2212943X-00201002.

Markon, Isaac. “Levi ben Jafet.” In Jüdisches Lexicon, 3:1067–68. Berlin: Jüdischer Verlag, 1930 1927.

Marwick, Lawrence. “A First Fragment from David b Abraham al-Fasi's Commentary on Psalms.” Studies in Bibliography and Booklore 6, no. 2 (1962): pp. 53-72.

Meier, Johannes. “Levi ben Yefet.” In Diatribe de origine et caussis festorum, 135-138 [XXII]. Amsterdam: Johannes Wolters, 1693. https://www.digitale-sammlungen.de/de/view/bsb11254791.

Neubauer, Adolf. “Levi ben Yefet.” In Aus der Petersburger Bibliothek: Beiträge und Documente zur Geschichte des Karäerthums und der karäischen Literatur, (Leipzig: O. Leiner, 1866), pp. 18-19.

Olszowy-Schlanger, Judith. “Early Qaraite Grammarians and Their Concept of the Hebrew «Root».” Histoire Épistémologie Langage 21, no. 2 (1999): 101–22. https://doi.org/10.3406/hel.1999.2749.

Olszowy-Schlanger, Judith. “Levi Ben Yefet.” In Karaite Marriage Documents from the Cairo Geniza: Legal Tradition and Community Life in Mediaeval Egypt and Palestine, 46, 50, 249. Leiden: Brill, 1998.

Pinsker, Simḥa. “Levi ben Yefet.” In לקוטי קדמוניות: לקורות דת בני מקרא והליטעראטור שלהם עפ״י כתבי יד עבריים וערביים (Zur Geschichte des Karaismus und der karäischen Literatur), 68; 109; 111; 119; 121; 169; 217; 219; 222. Wien: Adalbert della Torre, 1860.

Polliack, Meira. “The Jerusalem Karaites and their Concepts of Translation and Scriptural Interpretation.” In The Karaite Tradition of Arabic Bible Translation, 17, (Leiden: Brill, 1997)

Poznański, Samuel Abraham. “The Karaite Literary Opponents of Saadiah Gaon in the Eleventh Century.” Jewish Quarterly Review 18 (1906): 59–83. https://doi.org/10.2307/1451104.

Sasson, Ilana. “Gender Equality in Yefet Ben ʿEli’s Commentary and Karaite Halakhah.” AJS Review 37, no. 1 (2013): 51–74. https://www.jstor.org/stable/24273624.

Selden, John. “Levi ben Yefet.” In Uxor Ebraica: seu de nuptiis & divortiis ex iure civili, id est, divino & tamuldico, veterum ebraeorum, libri tres, 11. London: R. Bishop, 1646. https://books.google.es/books?id=wIv9ha3OZ0MC.

Sklare, David. “Levi ben Yefet and his Kitāb al-Niʿma: selected texts.” In A common rationality: Muʿtazilism in Islam and Judaism, edited by Camilla Adang, Sabine Schmidtke, and David Sklare, 157–216. Istanbuler Texte und Studien 15. Würzburg: Ergon Verlag in Kommission, 2007. https://www.nomos-elibrary.de/10.5771/9783956506895-157/levi-ben-yefet-and-his-kitab-al-ni-ma-selected-texts.

Sklare, David E. “Levi Ben Yefet (10th–11th c.).” In The Oxford Dictionary of the Jewish Religion, edited by R. J. Zwi Werblowsky and Geoffrey Wigoder, 416. New York: Oxford University Press, 1997.

Skoss, Solomon Leon. “Levi Ben Jafet Ha-Levi.” In Encyclopaedia Judaica, 10:858–60. Berlin: Eschkol, 1934 1928.

Steinschneider, Moritz. “Jüdische Literatur.” In Allgemeine Encyclopädie der Wissenschaften und Künste, edited by Johann Samuel Ersch and Johann Gottfried Gruber, 2. Section/27:357–471. Leipzig: F. A. Brockhaus, 1850. https://gdz.sub.uni-goettingen.de/id/PPN362303401.

Steinschneider, Moritz. “Levi ben Yefet.” In Die arabische Literatur der Juden. Ein Beitrag zur Literaturgeschichte der Araber, grossenteils aus handschriftlichen Quellen, 85–86. Bibliotheca Arabico-Judaica. Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1902.

Steinschneider, Moritz. “Levi ben Yefet.” In Polemische und apologetische Literatur in arabischer Sprache zwischen Muslimen, Christen und Juden, nebst Anhängen verwandten Inhalts, 309. Abhandlungen für die Kunde des Morgenlandes, 6.3. Leipzig: In Commission bei F. A. Brockhaus, 1877.

Tirosh-Becker, Ofra. “Karaite Judeo-Arabic Translations of Mishnah ‘Rosh Ha-Shanah’: On the Meaning of ‘Baʿalil.’” The Jewish Quarterly Review 95, no. 3 (2005): 530–56. https://www.jstor.org/stable/25470093.

Vajda, Georges. “La lex orandi de la communauté karaïte d'après Lévi ben Yefet.” Revue des études juives 134, no. 1-2 (1975): pp. 3-45.

Vidro, Nadia. “On the Date of Composition of the Book of Commandments by the Qaraite Levi b. Yefet.” Zutot 20 (2023): 1–11. https://doi.org/10.1163/18750214-bja10033.

Vidro, Nadia. “Aviv barley and calendar diversity among Jews in eleventh-century Palestine.” Journal of Jewish Studies 72, no. 2 (2021): pp. 283-312. doi: https://doi.org/10.18647/3504/jjs-2021.

Wechsler, Michael G. “Levi (Abū Saʿīd) ben Japheth.” Encyclopedia of Jews in the Islamic World, edited by Norman A. Stillman (Brill, 2010) https://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopedia-of-jews-in-the-islamic-world/*-SIM_0013600.

Wolf, Johann Christoph. “Levi ben Yefet.” In Bibliotheca Hebraea, I, (Hamburg & Leipzig: Christian Liebezeit, 1715), p. 731 [n.1351]. https://books.google.es/books?id=u9peAAAAcAAJ&hl.

Wolf, Johann Christoph. “Levi ben Yefet.” In Bibliothecæ Hebrææ, III, (Hamburg & Leipzig: B. Theod. Christoph. Felgineri Viduam, 1727), p. 652 [n.1351]. https://books.google.es/books?id=9dW-cp2_N8oC&pg.

Zawanowska, Marzena. “Yefet and His Times.” In The Arabic Translation and Commentary of Yefet Ben ʿEli the Karaite on the Abraham Narratives (Genesis 11:10–25:18), 3–26. Leiden: Brill, 2012. https://doi.org/10.1163/9789004226388_002.

БРОЙДЕ, И., and И. Маркон. “Леви бен-Яфет (Га-Леви), Абу Саид.” In Еврейская энциклопедия, 10:95–96. С.-Петербургъ: Изд. Общества для научныхъ еврейскіхъ изданій и Изд-ва Брокгаузъ-Ефронъ, 1913 1908.

לוי בן יפת הלוי. ספר המצוות לר’ לוי בן כמהר"ר יפת הלוי. Edited by יוסף בן עובדיה אלגמיל. 5 vols. אשדוד: מכון ״תפארת יוסף״ לחקר היהדות הקראית, 2002.

בן-שמאי, חגי. “קטע חדש מהמקור הערבי של ספר המצוות ללוי בן יפת הקראי.” שנתון המשפט העברי 12–11 (1984 1986): 133–99.

בן־ששון, חיים הלל. “יחס הקראים בני המאה העשירית־האחת עשרה לשאינם בני ברית.” In ספר היובל לכבוד שלום בארון למלאת לו שמונים שנה, edited by שאול ליברמן, עא־צ. ירושלים: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, 1975.

סקליר, דוד. “חיבורים קראיים לא ידועים באוסף פירקוביץ’.” In כתבי היד בערבית-יהודית באוספי פירקוביץ’ חיבורי יוסף אלבציר קטלוג לדוגמה מקורות ומחקרים, edited by דוד סקליר and חגי בן-שמאי, 139–127. ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 1997.

תירוש-בקר, עפרה. “לשון חכמים הנמסרת בספרות הקראים.” חיבור לשם קבלת התואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, 1999.

Linked Open Data

ISNI

000000006695019X

VIAF

WIKI

Q3237215

Heritage Data

Note

While Moritz Steinschneider (1816–1907) is primarily known for having laid the modern foundations of Jewish bibliography, he also devoted himself to a systematic survey of Jewish literature. In Steinschneider’s work the investigation of Jewish writings in Arabic takes a central place. In 1845, he proposed to the Verein für Kultur und Wissenschaft der Juden his magnum opus , a “Jüdisch-Arabische Bibliothek” (Steinschneider, Die arabische Literatur , xlvii). It was well received, and he obtained modest funding for it. It seems that the first part, the Bibliotheca Judaeo-Arabica , which consisted of a chronological survey of Judeo-Arabic literature, had already been completed in 1845. It contained a short biographical sketch of each author known to Steinschneider, arranged chronologically, and an account of their works, including details of available manuscripts and translations, mainly taken from unpublished sources. However, it only reached publication some sixty years later with the appearance of his seminal series of articles “An Introduction to the Arabic Literature of the Jews,” which appeared in 1897–1901 in the Jewish Quarterly Review , and also his Arabische Literatur der Juden (1902), which Steinschneider rightly calls in its foreword his “Lebensarbeit” (p. viii). The former, in which he describes his arduous search for manuscripts throughout Europe, serves as a voluminous introduction to the latter. The Arabische Literatur der Juden is divided into seven sections: (1) Jewish authors in Ancient Arabia; (2) Jewish authors in the East until the end of the Geonic period (1040); (3) Jewish authors in the Muslim West; (4) Jewish in the East, 1041–1500; (5) later Jewish authors (1500–1894); (6) Jewish authors of uncertain date; and (7) anonymous Jewish authors according to subject.

Literature:
Paul Fenton, “Moritz Steinschneider’s Contribution to Judaeo-Arabic Studies,” in Studies on Steinschneider: Moritz Steinschneider and the Emergence of the Science of Judaism in Nineteenth-Century Germany , edited by Reimund Leicht and Gad Freudenthal (Leiden: Brill, 2012), pp. 363–383.
Moritz Steinschneider, “An Introduction to the Arabic Literature of the Jews,” Jewish Quarterly Review 9–13 (1897–1901).
Moritz Steinschneider, Die arabische Literatur der Juden (Frankfurt am Main: Kauffmann, 1902).

Author

Moritz Steinschneider

Transcription

§ 46

Levi b. Jefet ha-Levi, Karäer, al-Scheikh (der Lehrer) abu (bu-) Sa’id wohl nach einem Sohne, und nur irrtümlich selbst Sa’id genannt; der Beiname „abu Haschim“ beruht auf einer Confusion mit einem Muhammedaner.

Schriften: 1) ס המצוות Buch der Gebote, hebr. von einem Anonymus (?), ms. Bodl. Nb. 857, CL. 22 (beide def.), Pet. Firk. 613. – Im Abschn. über Kalender kommt das J. 1007 vor; das Buch scheint bei Lebzeiten des Vaters begonnen. Ob die Erwähnung des Hai Gaon echt sei, ist fraglich. Der Abschnitt über das Gebet, worin 10 Punkte erörtert werden, wird in ms. Pet. Firk. 761 als ענין התפלה dem Jefet (§ 44) beigelegt, in Par. 6707, übers. v. Tobia. Dass der Bruder Sa’id das Werk vollendet habe (Benj. 362 n. 2025; Sabb. Nennt zuerst Sa’id), ist unbegründet; vgl. Firk. bei Pi. A. 182 u. danach Grätz V, 416. Dazu gehört wohl der Abschn. Über Gebete אלקול פי אלצלואת in arab. Lett. ms. Br. Mus. 3082. Tract. IV: Dekalog, Geldangelegenheiten, Nasiräat etc. ib. 3092, abweichend vom Hebr.; Firk. nennt Simon b. Mordechai als Übersetzer (ist Copist?). Levi neigt zu Erschwerungen. – 2) מקדמה , Einleitung zu Perikope Debarim, übersetzt von Moses b. Jesaia Firuz, (um 1650?); das einzige bekannte Frgm. ging verloren. – 3) Frgm. Eines kurzen Comm. ( נכת ) zu Propb. Pr., nur Josua 1-11 vorhanden, ms. Br. Mus. 308. – 4) Vielleicht desgl. zu Psalmen, ib. N. 336.

Quellen: Wf. I, III, 13, vgl. I p. 621, I, III, 1759; Ros. Wb. 137 unter Jefet; neuere s. Pol. S. 336, HÜb. 945 u. XXXIII.

Reference

Moritz Steinschneider, "Levi ben Yefet", in Die arabische Literatur der Juden. Ein Beitrag zur Literaturgeschichte der Araber, grossenteils aus handschriftlichen Quellen, Bibliotheca Arabico-Judaica (Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1902), 85–86., section: 46

Transcription

לוי בן יפת הלוי

ובערבית אלשיך' או אלמעלם אבו סעיד לאוי בן אלחסן בן עלי אלבצרי. ויש מבוכות שונות בשמו כי לפעמים חסרה מלת "אבו" ונקרא סעיד בן יפת הלוי, כמו למשל באשכל הכפר א"ב קס"ח ב', וכן בחלוק הקראים והרבנים (פינסקר, ל"ק 106) "ויפת הלוי . . . וסעיד הלוי בנו נ"ע ושלשת בניו ישעיהו ועזריה וחנניה" וצ"ל גם פה ואבו סעיד בנו עד כי היו ללוי שלשה בנים. ובזכרונות קהלות ליטא ולוצקא (ע"ש 182) הגדילו המבוכה עוד יותר ועשו שני בנים ליפת והם לוי וסעיד שקוראים לו סעדיה, והשם סעדיה ימצא גם בזבח פסח למשה בשייצי (עי' Steinschneider, Cat. Leyden, 14, 383) ששם יובא דבר בשם רבי' סעדיה הלוי בן המלמד הגדול ר' יפת הלוי בדבר שחיטה במועד, וש"י לוצקי מביא בשלשלת ההעתקה (או"צ כ"א א' ל"ו) רק את לוי (ועי' דד מרדכי י"א ב' ל"ג) וברשימת החכמים רק את סעיד ושלשת בניו (וכן במקראי קדש) ועל זה סמך אב"ן רש"ף בהקדמה המזויפת על שמו (ל"ק 64) והביא שמו בשם לוי מה "שפתר ר' אחי וראש עלי סעיד יחייהו האל וישמרהו מפתרון מר' ור' יהודה בן עלאן הטיבראני, ראש ישיבת ירושלים יר"א" ואין כל ספק כי סעיד בן יפת לא היה ולא נברא (ע"ע, ומי הוא זה סעיד יפת הלוי המלמד שהובא כמה פעמים בהלקוטים של הדסי בל"ק 9796?). עוד נמצא כמה פעמים אצל הדסי שיך בן סעיד הלוי (אשכל הכפר א"ב קפ"ז י', ר"א מ', רנ"ז ד'; ורמ"א פ' נמצא וכן יפת ומההמשך שם נראה שצ"ל ובן יפת וגם פה הכוונה ללוי) ואין ספק שצ"ל בן סעיד = אבו סעיד (ועי' רנ"ז ד': לוי הלוי הנודע שיך בן סעיד). וכלב אפנדופולו בראש ס' המצוות, כ"י ליידן שהעתיק ושייזכר מיד, יכנה פעם אחד את המחבר סעיד בן יפת ופעם לוי שמו שיך בן סעיד בן יפת. (אמנם יש להעיר כי גם דוד בן בעז נתכנה כפי הנראה אבו סעיד (ע"ע) ולכן אולי לפעמים כיוונו אליו המחברים. למשל משה בשייצי שמביא בס' עריות את אבו סעיד הנשיא.) עוד נקרא על ידי בעל ספר המבחר (לשמות דף י"ז ע"ב ולויקרא ט"ו ע"ב) בשם הרב אבוהשם וגם זה על פי טעות כי יוסף הרואה מביא דעות של אבו עלי ובנו אבו האשם והם שני פילוסופים ערבים ידועים והקראים המאוחרים שידעו את שני אלו רק מתוך ספרי הרואה ושמצאו כי יפת בן עלי נקרא גם בשם אבו עלי דמו כי הם יפת ובנו לוי עד כי אהרן בן אליה מייחס בספרו עץ חיים פרק ד' דעות שמצא אצל הרואה בשם אבו עלי ואבו השם ליפת ולוי אף כי זה האחרון לא התעסק כלל בפילוסופיה (ועי' Steinschneider, Pol. Lit., p. 336; idem, JQR X:54, no. 153). והשם אבו השם ימצא עוד בזכרונות קהל לוצקא הנ"ל ובאפריון עשה של שלמה בן אהרן טרוקי. ואמנם בזכרונות בסדורים נזכר אחר אביו יפת בשם "כה"ר לוי הלוי החכם".

את זמן חייו מסר לנו בעצמו בספר המצוות שלו שנת שצ"ז קרן זעירא והיא ד"א תשס"ז (1007) ומקום משכנו היה בודאי ירושלים ועל כל פנים ארץ ישראל. וזה נובע מכמה מקומות בספר המצוות שלו, כמו בדברו על דבר האביב יאמר על דבר מציאותו בגבול עזה ובגבול חצר אדר וכי שאל את אנשי המקום ועובדי האדמה והאכרים וזולתם על ההגרמה בקדום ובכור הזרע שלהם (כ"י ווארשא 68), וכן ידבר על גבולות ארץ ישראל (שם 78 וכו') בדברים כאלו שנראה כי ידע אותם מראיית העיין. אבן אלהיתי יאמר עליו כי היה בן זמנו של סהל בן מצליח ורבו של ישועה בן יהודה ובסוף ספר המצוות שלו יתאונן כי עברו עליו יגונות וחליים רעים. את ספריו חיבר כולם בערבית, ואלה הם:

1) ביאורים למקרא והם ביאורים קצרים עד למאד (בנגוד לאביו) שהיה מרחיב דברים עד בלי די) ונקראו בשם "נכת", ר"ל "טעמים" וכנראה שחיברם לכל כתבי הקודש, אבל הנשאר מהם הוא אך מעט. בפטרסבורג ימצאו אולי חלקים מפירושו לבראשית (עי' הרכבי, ZATW I:158); דבר מפירושו לשמות מובא כנראה בפירוש קראי ערבי לשמות כ"י בר' מוז' 332 וזה להכתוב ולא תעלה במעלות שפתרו (כמו בן זוטא) מלשון מעילה (עי' REJ XLI:306); עלי בן סלימאן יאמר שאת פירושו לדברים אסף מדברי מחברים שונים וביניהם גם "מן תפסיר אלרייס אלגליל אבו אלסעיד" שהוא בודאי לוי[!sic]. בראש כ"י בר' מוז' 3081 ימצא "נכת ספר יהושע וספר שופטים וספר שמואל וספר מלכים תרתיב אלמעלם אלפאצ'ל אבי סעיד לאוי בן אלחסן בן עלי אלבצרי רחמה אללה ורצ'י ענה" (הכל באותיות ערביות) ואמנם מה שנשאר הוא (דף א'-י') רק ליהושע א'-י"א, ועוד בר' מוז' 33011-12 (דף ל"ו-ל"ז) ליהושע ב':ד' - ו':ו' ולשופטים ה':כ"א - ו:כ"ו. ומרגליות משער כי גם 33013 (דף ל"ח-מ"ג) לישעיה מ"ג:ט' - נ"ו:ט' וכ"י 3361-2 (דף א' - ל"ב) לתהלים ל"ב - נ"א, נ"ה - ס"ח, ס"ט - פ' וקל"ט - ק"נ הם מלוי. והנה אבן אלהיתי (JQR IX:43513) אומר כי לוי קיצר את פירושו של סהל (לתורה?), אבל דבריו משובשים בכ"י ואינם ברורים כל צרכם. ואפשר כי גם הראב"ע בהביאו שלשה פירושים בשם ר' לוי (לבראשית א':י"א בפירוש הארוך מהדורת פרידלנדר 28 ולתהלים ז':י' ול"ה:י"ג) כיוון ללוי בן יפת ולא ללוי אבן אלתבאן, כמו ששיערו עד כה;

2) קצור שקצר מתוך אגרונו של דוד בן אברהם אלפאסי (ואם כן עסק גם בדקדוק הלשון ובשרשי מלים) ונודע רק ממה שנמצא בראש אגרונו של עלי בן סלימאן (פינסקר, ל"ק קפ"ג) "מא אכ'תצרה עלי בן סלימאן מן אכ'תצאר אלמעלם אבי סעיד אללוי בן אלחסן אלבצרי לכתאב אלאגרון אצל אלאלפאט' אלעבראניה לאבי סלימאן דוד בן אברהם אלפאסי" ואין כל סיבה להסתפק באמתת דברים אלו כשגם כי ידענו עתה כי היה דוד מן הקדומים. והנה אבו אלפרג' הרון מביא בכתאב אלמשתמל שלו "כתאב אגרון לאבי סלימן יר"א ואלמכ'תצר לה," מה שמובנו לפי באכר (REJ XXX:252) כאילו היה דוד בן אברהם בעצמו המקצר, אבל אין ספק כי "לה" מוסב על האגרון, ר"ל קצור מן האגרון וכיון פה לקצורו של לוי שהיה כמעט בן זמנו כביר ממנו לימים.

3) מקדמה על פרשת דברים חיברה לפי אב"ן רש"ף בערבית והעתיקה לעברית משה בן ישעיהו פירוז ונדפסה בל"ק 6564, אבל אין כל ספק כי היא מזויפה כי מובאים שם דברים בשם אומרים וספרים שלא היו ולא נבראו. חיבורו היותר חשוב והיותר נכבד הוא:

4) ספר המצוות, אשר גם אותו חיבר בערבית (מה שנסתפק בו עדיין שטיינשניידר, ואולם נויבאואר חשב כבר את שפת החיבור הערבית לודאי) (ובאו"צ כ"ד א' כ"ה: מצות . . . בבאור כל מצות התורה ונחלק לדבורים רבים) ונמצא במקורו הערבי בכ"י בבית המדרש לרבנים בניו יורק (כ"י דיינארד 25) כתוב חלקו באותיות ערביות וחלקו באותיות עבריות ולא נודע לי אם בשלמותו או לא, וחלק קטן ממנו מן המאמר האחרון והוא המאמר השביעי ימצא בכ"י בר' מוז' 3092, ועוד חלק אחד על דבר תפלה בר' מוז' 3082. והתרגום העברי ימצא בכמה כ"י וכולם בלתי שלמים, אף נכנסה, כמו שנחזה מיד, ערבוביה בסדור הספר, וכ"י אלו הם: ליידן 221 נכתב על ידי כלב אפנדופולו בשנת הצ"ו; כ"י פירקוויץ אספה ראשונה 613 (זה שהיה לפני פינסקר); כ"י אז' מוז' 21 (נכתב ע"י יוסף בן יהודה ניקומידיוש); כ"י גוזלווא 7 (עי' זכרון לראשונים ח' 132, הערה 4); בודלינא 857 (חסר הרבה בסופו); וכ"י יזכר במכתב בבוויץ ליוסט (אינטל' בלאטט סי' 57); וכ"י ווארשא 72 (העתק חדש). והחלקים ממנו ישנם גם בכ"י מיוחדים, כמו ענין קדוש החדש שהיה ביד פינסקר (עי' ל"ק 89) וענין תפלה שנמצא בכ"י פריס 6707 ובכ"י פירקוויץ 761 וכ"י גוזלווא 6 (עי' זכרון לראשונים ח', 136, הערה ו') והוא נעתק על ידי טוביה (שהעתיק אולי כל הספר כולו) ונתיחס בטעות ליפת. ולקוטים שונים מספר המצוות בתרגומו העברי הדפיסו שור (כרם חמד ח' 56), פינסקר (ל"ק 9289) והרכבי (זכרון לראשונים ח', 135132). ואמנם כי הספר הוא תרגום מערבית נראה גם מזה שיש בו הרבה מלות יוניות ועוד יותר מזה מלות ומאמרים שלמים בערבית (שנקראה פה פעמים הרבה בשם לשון ישמעאל ועי' Steinschneider, H. Üb., 945, n. 295) וגם יש בו ביטויים מיוחדים להמתרגמים הקראים, כמו: כבר נתעשרו מן הגלוי עליו (כ"י ווארשא 28), וכבר קרא והקיץ אותם (203), וכבר העיר והקיץ הכתוב (216), ומן האליל (204), והקב"ה יודע (4336) וכדומה. הספר כלו נחלק לשבעה דיבורים או אמירות (אלג'ז) וכל אחד מהם יחלק גם כן לדיבורים וכדומה, ואלה הם: א) ירח ואביב, פה ידובר בחלוקי העתים אשר בהם עלינו תורות וזכרון סימנים והם היום והלילה, ערב ובקר, סימן ראשי חדשים לראיית הירח, סימן השנה והאביב והקציר ועל דבר שנים מעוברות ופשוטות; 2) ענין שבת ומועדים עם שאר הזמנים ותנאי התפלה, פה ידובר על דבר שבתות והמלאכות האסורות בהן, פסח (ר"ל קרבן פסח), חג המצות, חג שבועות, יום תרועה, יום צום הכפורים, סכה ועשייתה, חג הסכות ויום שמיני עצרת, שמטה ויובל, תפלה לכל תנאיה; ג) ענין המאכלות, והם על דבר החיות האסורות והמותרות, חלב, אותו ואת בנו, בשר בחלב, גיד הנשה, דגים ועופות, דם בצים, שרץ העוף ושרץ הארץ ותולעים, רטיבות וערלה; ד) ענין הטמאות, וזה על דבר נבלת בהמות ובהמות טמאות, כלים טמאים וטהרתם, תולעים, יולדת (ופה גם על ענין מילה), צרעת, זב ושכבת זרע, בגדים טמאים וכיבוסם, נדה וזבה, טומאת מת וכדומה; ה) בערוות האסורות וכל אשר בה מן תנאי הנשים, הערוות האסורות מסודרות פה על סדר הכתובים בויקרא י"ח:א'-כ"ג ואחרי זה ידובר על דבר יבום, שפחה נחרפת, מפותה, קדשה, גרושה וסוטה; ו) בירושות, נשמר שלא בשלמותו ויש בו דבורים אלו: על דבר פי שנים, בירושת הבת, באחי האב, ואמנם בודאי היו עוד פה דבורים אחרים; ז) במצוות הכלולות בעשרת הדברים (עד כמה שלא נתבארו כבר בחלקים הקודמים) ובדיני ממונות והנלוה להם, ועוד על דבר נדרים ושבועות ונזירות וערכים, במה שיתחייבו בו הכהנים ומה שיש לו קשר עם זה ובסוף דיני ציצית. (במקור הערבי איתא: "אלכלאם פי אלציצית ורסאלה פי אלצלאה" וזה בודאי טעות כי כבר ראינו שעניני תפלה היה מקומו בסוף דבור ב' וכי המחבר בעצמו יאמר שסיים את ספרו בדיני ציצית.) פה שמר המחבר את סדר עשרת הדברים ולכן התחיל בדבור בכבוד אב ואם, את פסוק לא תנאף הניח כפי שיאמר בעצמו וזה מפני כי כבר דיבר עליו בענין הערוות (647) ועבר לדבר בפסוק לא תרצח ודבר ברציחה במזיד ובשגגה ומערי מקלט ואחרי זה במומים ובמכות, ועם זה על דבר עניני נזיקין כמו וכי יפתח איש בור וכדומה. אחרי זה עבר לדבר בעניני גניבה והתלוי בהם וזה על דבר גניבת איש וגניבת בהמה ובכל מיני חמסים, ואח"ז על דבר פקדון לכל מיניו ועל דבר מי שיכחש בעמיתו ועוד על דבר נשך ותרמית והונאה וכדומה (ובודאי דיבר פה עוד על דבר ענינים הנוגעים ללא תענה ולא תחמד). המחלקה על דבר נדרים כוללים דיבורים בנדרים, שבועות, באיש אשר אמר כי אתן במתנה זה הכסף, באשר יואיל על זולתו, בנדר האשה, בענין הנזיר ובערך הערכים. אחרי זה ידבר על אשר יתחייב על הכהנים ודיבר פה עוד בשאר גאולה, בבתים (בתי ערי חומה וכדומה שהוא בקשר עם כהנים) וסמך לו ענין וכי ימוך אחיך ונמכר לך. ואמנם דיבר באחרונה על מצוות ציצית כי בם נכללות כל המצוות, כמו שאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'. ואמנם מכ"י של התרגום העברי אף אחד מהם לא בא בשלמותו ואף נסתר בם הסדר וזה כי בסוף חלק ג' (על המאכלות) באו ענינים מחלק ד' וחלק ו', והם: אשר יתחייב בו על הכהנים, ואחרי זה עניני נדרים ושבועות וכו' שיש בהם באמצע ענינים מעניני ירושה ואחרי זה עניני ציצית. ובסוף דיבור ו' לא יאמר (כמו בשאר האמירות) כי פה מסיים דיבור זה ומתחיל דיבור חדש, ועם זה הדיבור החדש הזה נפסק באמצע עניני הונאה ואחרי זה יש עוד ענין על דבר פוקד עון אבות על בנים חסר ראשו וסופו מבלי שנדע לאיזה דיבור מן הדיבורים יתייחס. ונפלא הדבר שכן הוא בכל הכ"י הנודעים (מלבד כ"י בודל' שחסר בו עוד יותר מאשר בשאר כ"י) ואף כבר בכ"י ליידן, ואם כן כולם נובעים מכ"י אחד. ונרשם בהם למשל באמצע הדיבור בהונאה כי חסר מכאן עד סוף הענין. ובודאי נוכל לדייק כי חסר בו באיזה דיבור מן הדיבורים ענין כלאים כי בענין שבת יאמר (148) "ואולי אזכור אותו כאשר אגיע אל הדיבור בכלאים". עוד יאמרו בענין יבום (561) "ודברתי בזה הספר על זה השער על פי דעתי ויכלתי ובספר האחר הרחבתי בו הדיבור" וקשה לדעת אל איזה ספר מספריו כיון פה (על כל פנים אין זה פירושו לתורה כי פה דבריו קצרים).

לספר מצוות יש כבר חשיבות מצד זה ששמר לנו מחברו דברים הרבה אשר לא היינו יודעים אותם ממקום אחר והוא אסף וקיבץ ידיעות שונות גם מספרי הקודמים לו וגם כפי הנראה ממה ששמע על פי השמועה. כן יספר (71) על אודות הקראים אשר בארץ שנער ובשאר המקומות הרחוקות אשר רדפו בענין שנים מעוברות אחרי הרבנים וזה בנגוד לקראי ארץ ישראל או (117) כי קראי הית לא ימולו בשבת (שהיא כפי דעת ענן), אבל ימולו ביום ראשון, או (206) כי יש אנשים מעטים אשר יראו לשבת בימי חג הסכות באהלים, כמו בני ישראל במדבר, או מה ששמע (222) כי בארץ אדום יש אנשים הרבה אשר בהיותם בעלי קרי לא יראו לרחוץ במים ועם זה יתפללו וכן מקצת ישראל יאמרו כי אנו טמאים בגלות והם יתפללו, או (273) כי יש מן הדגים יאכלו אותו ישראל בארץ שנער יקרא שמו אלכנעת אין לה קשקשים כי חוץ המים יתנער מן הקשקשים שעליו ויניח אותם במים, וכדומה. כן יבדיל בין הקראים ובין הענניים, ר"ל "הם אשר על דת ענן" שאולי היו בימיו עדיין כת מיוחדת, כן יאמר (202) כי יש בצומות חלופים מהם בין הרבנים והקראים ומהם בין הקראים ובין הענניים ומהם בין הקראים מקצתם במקצתם, וכו' וכו'. כן אסף דעות שונות על עניני המצוות ושאר ענינים, למשל על דבר עת בריאת המאורות (58), על דבר שחיטת פסח בשבת (157), על דבר ממחרת השבת (186), על דבר הערוות האסורות (542) וכדומה. והדעות האלו ליקט בודאי מספרי ההולכים לפניו אשר אמנם יזכירם אך מעט והם ענן (עי' זכרון לראשונים, ח', 132 והלאה), קרקסאני (222) שקורא לו פעם אחת (117) בעל ספר האורים, ועוד אבו סלימאן דוד בן חסין (עי' ל"ק 12, וע"ע). את אביו יזכיר רק פעמיים וזה פעם אחת בעניני ירושה שיאמר פה (343): "ואני אראה לבאר דרך אבי יר"א בירושות משום כי הוא שער קשה ויצטרך אל ראיה בגלות משום כי לא יתכן העתקת ממון שמעון אל ראובן אלא בראייה אמר יחייהו האל וישמרהו וכו'," ופעם שנית בסוף הספר כי פה יאמר: "ודע כי דרכתי בחיבור זה הכתב על דרך אבי יר"א ועל דרך זולתו ממלמדנו וחכמינו וכו'", ועוד יאמר: "וגם כי במקצת העתים הייתי מבקש כתב מן כתבי החכמים ולא מצאתי וגם מן כתבי אבי אשר היה בהם הדברים אשר החפץ לדבר עליהם ירחמם שדי כלם ויותר אשר חיברתי אותו והמעט מנהו אשר ראיתי אותו בכתב אבי יר"א ובכתבי זולתו." (ועם זה נראה כי הוא יברך את אביו גם בברכת החיים גם בברכת המתים, ואולי נוספה ברכת המתים על ידי המעתיק.) (בבר' מוז' ימצאו כ"י מפירושי אביו שכתוב עליהם: "הקדישו לוי הלוי בן יפת הלוי נ"ע אל עדת בני מקרא" או כיוצא בזה והם סימנים 279, 301, 303.) ואין כל ספק כי נשקעו בספריו הרבה מאד מדברי אביו ולמשל פתרונו לפסוק לא תאכלו על הדם (254) לקוח מפירוש אביו לשמואל א' י"ד:ל"ב (עי' מאמרי בהמאסף לכבוד קוהלר).

בסוף ספרו יביע גם דברים על דבר מטרת ספרו ותכונתו. כן יאמר כי המחברים לפניו דיברו גם על מצוות אשר צורך אליהם בזמן הגלות גם אשר יתחייב בזמן המלכות (ר"ל מצוות הנוהגות שלא בפני הבית) ובשביל זה לא ידבר על דבר הקרבנות וכדומה וכן יאמר כיוצא בזה בדברו על דבר כהן הגדול (307) ואולם באמת מצאנו שהקדיש כמעט דיבור שלם לענין קרבן פסח. עוד יאמר כי לא חיבר זה הכתב שילמדו ממנו, אבל חיבר אותו לתלמידים ויודע הוא כי יש בזמנו חכמים ממנו ויותר יודעים ממנו וכן ידע כי יהיו לו יותר מגנים למשבחים כי בלי ספק ימצאו שגגות בכל שער ושער וכיוצא בזה דברים שנמצא אותם אצל החברים מתעטפים באדרת הענוה, ואמנם פה נראה שהיה באמת איש ענו ומתרחק מן הפרסום.

במה שנוגע לדעותיו הנה כבר שמענו את אשר יאמר הדסי בשם סעיד בן יפת שהוא כפי שהוכחנו לעיל לוי שלנו (אשכל הכפר א"ב קס"ח ב') כי הוא הודה רק בשלשה יסודות הקראים והם משמע ר"ל כתוב, והקש, ועדה ר"ל קבוץ אבל לא בחכמת הדעת "כי יאמר הדעת תאסור בדברים ותתיר בדברים והתורה אוסרת מה שיתיר שכל הדעת ומתרת מה שאוסרת החכמה." ובאמת לוי היה רחוק מהפילוסופיה וכבר ראינו לעיל כי בטעות הובא דבר פילוסופי בשמו בספר עץ חיים פרק ד'. ואמנם משלשה יסודות הנ"ל החשיב (עי' ספר המצוות 44) יותר מכל את הכתוב עד כי אם תחליף ההקשה אל היתר או אסור ובא הכתוב בחלופו נשמע לדברי הכתוב. וההקשה חשובה יותר מן הקבוץ כי הקבוץ לפעמים יוליך אל ספק כמו שראינו שיש קבוץ (כוונתו להרבנים) להחזיק בחשבון, היינו במולד ואוכל הקבוט והאליה ומעובר ומדליק נר שבת. ואת התרחקותו מעניני חקירה הוא מבליט בפירוש במקום אחד (561) בדברו על דבר הכתוב "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" ובהזכירו כי ימצא צדיק קצר ימים ורשע מאריך ימים הוא מסיים "ואין חפצינו בזה הספר להרחיב באשר יודע מדרך השכל והראיה מאשר כבר ביארו אותו אנשי הדעת, אבל נדבר בו על התורות בלבד".

לוי הוא בכלל מן המחמירים ורגיל על לשונו "הטוב להשתמר", "והטוב בכלן להשתמר ולהזהר והוא השלם" (282). ופעם אחת יאמר (145) "כי המצוה חייב לקחת אותה חמורה וכי תשא שני האופנים תקח על אשר נכון ונבון . . . אבל נקח אותו בכל מקום להחמיר." ולכן נראה אותו מן האוסרים בעור אש לא לבד בשבת כי אם גם במועד ואומר גם פה והטוב להשתמר (171) וכן אוסר תה"מ בשבת (132) ונוטה להאוסרים לאכול בשר בגולה (256) וכן אוסר בשר בחלב בכל אופן ומרחיק רק דעת אותם המונעים להקריב על שלחן אחד בשר וגבינה (272). וכן מצוה לאותם המסתפקים בגלות בענין עדות הירח והאביב לעשות יום טוב שני ימים (אשכל הכפר קפ"ז י') וכן היה מבעלי הרכוב ואמר כי האיש ואשתו במשפט אחד באשר הם שאר עד כי כל אשר יאסר על איש מן שארו יאסר עליו גם מן שאר אשתו (5425). אבל לעמת זה נמצאהו גם אומר כי מלות "שבו איש תחתיו" איננם על אמתתם, כי אם באנו לקחת אותם על אמתתם "היה יוליך אותנו על דברים אשר לא היינו נוכל לשאת אותם" (123; וזה מקביל לדברי רז"ל שאין גוזרין על הצבור וכו', וכן הוא מוציא ממשמעו הכתוב "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני" וכתובים אחרים, 138). וכן בדברו בנידון הכנס אל בתי כנסיות הרבנים אחרי כבות האש (151) הוא מתיר זה ואומר כי מי יהיה מורה בעיקרי האמונה והוא מן ישראל יעבור לנו התחתן בו, אף יכשר לשבת עם הרבנים בשבת ולדבר עמהם בדברי תורה וכולל עם זה כלל "כי אם תקח מן זה האופן להקל יוליך אל דבר קשה להקל ואם תקח מן זה האופן להחמיר יוליך אל דברים קשים להחמיר והטוב לעשות מזה על פי דרך התיכון".

והנה במה שנוגע ליחוסו לרז"ל הוא נלחם עמהם בהרבה מקומות בספרו והיה בקי בספריהם וקורא להם החכמים הראשונים וכבר ראינוהו מאסף מדבריהם מה שמעיד על הראייה, אף מביא פעם אחת תלמוד ברכות ארץ כנען (53, והוא מירושלמי ברכות עי' ספרי KLO), וכן את סדר עולם (204). אבל בכלל דרך מלחמתו היא נוחה ומתונה והוא יקרא את מתנגדיו על פי הרוב רבנים ורק פעם אחת נמצא ריבונים (144) ופעמיים יריבנו, יריביהם (146, 172) ועוד פעם אחת בני בירב (226) ופעם אחת יאמר (227): "הקבוט . . . אשר יאכלו אותו התועים," אף יקרא להם ממרים (116) שהוא אמנם מקביל להמלה הערבית "מכ'אלפון" (כן יאמר למשל על העננים 523 שהם ממרים בטומאת מת, ר"ל אינם מודים בה). מן חכמי הרבנים הוא מביא הרבה פעמים את רס"ג שהוא קורא לו הפיתומי או סעדיה הפיתומי ועוד בשם מן הרבנים החדשים (726), זה הממרה (264), מקצת הממרים (112), זה האיש (141= הד'א אלרג'ל) והוא מתוכח עמו על פי הרוב בעניני עבור וקדוש החודש וחוץ מזה עוד על דבר "לא תבערו," ממחרת השבת, אכילת הקבוט, אליה וכדומה. עוד יזכיר מה שאמר ר' האיי ראש גלות ישראל בדבר הגרמת העבור (48) אבל לא יביא דבריו ונודעו דבריו מספרי יפת וזולתו. וככל הקראים גם הוא מבלי משים עמד תחת השפעת הרבנים וכבר ראינו לעיל כי צוה אם יש ספק לעשות שני ימים יום טוב וכי אסר בשר בחלב בכל אופן, אף נוטה להאומרים שיש להריע בראש השנה בכלי (195). והוא גם אחד המחברים הקראים המעטים שמביאים את התרגום וזה בענין עריות (537: ואמר באחותו בת אביו מולדת בית ואמר באחותו בת אמו או מולדת חוץ וכן אמר דילידא מן אבוך מן אתתא אחרי או מן אמך מגבר אוחרן) ואולי גם זה תחת השפעת הרבנים. עם זה היתה גדולה השפעתו על הבאים אחריו אשר מביאים הרבה מדבריו (ובודאי מספר המצוות) וסומכים עליו ובפרט אליהו בשייצי באדרתו (עי' רשימת המחברים המביאים אותו בספרי KLO, עמ' 43 והמקומות הנרשמים שם ויש להוסיף עוד את שמואל המערבי מקאלה י"ב פצל מ"ד (עי' ל"ק 144), ויפת בן צעיר (ע"ש 190), ושער יהודה דף ד' א', ל"ג ב', ל"ד א', מ"ח ב', נ"ג ב', נ"ד א' ב', נ"ז ב', נ"ח א', נ"ט א').

ביבליוגרפיה:
י"ש רגיו, או"נ א' 156; פינסקר, ל"ק, קי"ט-קכ"א, קס"ט, 64, 87-89; גוטלובר, בקרת, 145-147, 187; וויס, דדו"ד ח"ד 79;

Delitsch, Etz Hayyim, p. 319; Jost, II:348; Steinschneider, Cat. Leyden, 84-88, idem, H. Üb., 944-946; idem, JQR X:533, no. 214, XI:129, no. 296; idem, Ar. Lit., sec. 46; Fürst, II:143-150; Graetz V4:392, 496, 515 )די"י ח"ג 283-483(; Neubauer, Cat. Bod., no. 857; Sinani II:68-69; Poznanski, REJ XLI:306-307; idem, Zur ar.-jud. Lit. 49; idem, KLO, no. 15; idem, Hastings' Enc. of Rel., VII:665f.; Broyde, JE VIII:33;.[

Reference

Samuel Abraham Poznański, Encyclopedia of Qaraites (Jerusalem, n.d.), אנציקלופדיה בני מקרא, The National Library of Israel: Samuel Poznanski Archive, ARC 4﹡ 1180, Series 5, https://www.nli.org.il/he/archives/NNL\ARCHIVE\AL990032439840205171/NLI.

Credits

Project:

MAJLIS: The Transformation of Jewish Literature in Arabic in the Islamicate World

Principal Investigator(s):

Ronny Vollandt

Associate Researcher(s):

Jonathan Beise, Jasper Bernhofer, Maurizio Boehm, Lukas Froschmeier, Annabelle Fuchs, Nathan P. Gibson, Lea Gzella, Polina Lakteikina, Sara Mattutat, Maximilian de Molière, Lea Poralla, Maxim Roozen, Gregor Schwarb, Masoumeh Seydi, Jakob Shub-Oseledchik, Ezra Stadler, Peter Tarras, Nadine Urbiczek

Funded through:

ERC: European Research Council (Europäischer Forschungsrat)

General Editor(s):

Ronny Vollandt

Entry Editor(s):

Gregor Schwarb

Suggested Citation

Levi ben Yefet ben ʿEli. In Digital Handbook of Jewish Authors Writing in Arabic, edited by Ronny Vollandt et. al. Accessed 15 September 2026, https://jalit.org/person/10

Change Log

Change log:

rboehm (12 July 2025): changed to longer bio

Change log:

gschwarb (24 March 2025): Headword name Ar-En

Change log:

S.Mattutat (12 December 2024): Person: Personal Name.

Change log:

mmoliere (6 December 2024): Added place IDs and dates.

Change log:

mmoliere (5 November 2024): Added biography author.

Change log:

mmoliere (3 September 2024): Updated bibliography.

Change log:

mmoliere (3 September 2024): Added short biography by Gregor Schwarb.

Change log:

mmoliere (2 September 2024): Added heritage data.

Change log:

mmoliere (1 July 2024): Updated heritage data.

Change log:

mmoliere (8 May 2024): Added bibliography from Zotero DB.

Change log:

mmoliere (7 May 2024): Added heritage data

Change log:

mmoliere (1 February 2024): Added alternate names and identifiers.

Change log:

mmoliere (29 January 2024): Adapted to schema modifications.

Levi ben Yefet ben ʿEli

Network Relationships

Names

Works

Biography

Bibliography

Linked Open Data

Heritage Data

Credits

Suggested Citation

Change Log