Content
Summary
תוכן: פירוש כג:10-מב:17. מוזכר: אלאכׄרה̈ (=העולם הבא; 1ב, 31ב, 46ב); אלדניא (=העולם הזה; 6ב, 20ב, 29א, 34א, 46ב, 53ב, 56א, 61א, 68א, 81ב, 84א); גֵיהִנָם (6ב, 31ב); אלבחר אלכביר (=הים הגדול; 10ב); אלמקרא (=המקרא; 14א, 42א, 70א, 81ב, 86ב); אלאעראב וסכאן אלברארי (=ערבים נודדים ושוכני מדברות; 16ב); לגה̈ אלתרגום (=לשון התרגום, ארמית; 17א, 26א); אלמשיח (=המשיח; 23א, 73ב); אלמוחדין (=המונותאיסטים; 50א, 63א, 65ב); אלמדוון (עורך המקרא; 52א, 63ב); אפלאטון וארסטטאליס (אפלטון ואריסטו; 64ב); סדר בראשית (מעשה בראשית; 65א); יום תְחָיַת! הַמֵתִים (67א); גיחון (69א); בלד כׄרסאן (=ארץ כׄוראסאן; 69א); אלרבונין (=הרבנים; 70א); אהל אלרצד (=אנשי העיון, המעיינים; 71ב); אלכתאב (המקרא; 84ב, 87ב); בלד אלרום (=ארץ ביזנץ; 74ב); אלבחר אלמחיט (=הים המקיף; 66א). זהוי: כתב היד מצטרף לכתב יד I: 246. הוא כולל דף. בעמוד א שלו כתוב: "תפסיר אלגׄזו אלתׄאני מן איוב מן כלאם מרי' ורבי' יפת הלוי הַנִּכָּר אבו עלי אלבוצרי תנצב"ה אמן". Arik Sadan השתמש בכתב היד במהדורתו לפירוש יפת לאיוב, עמ' 357- 697.
Text 1
36א-ב: "וַיִשְבְתוּ" (איוב לב:1) ערף אן הדׄה אלשביתה הו סכות כמא קאל "מֵעֲנוֹת את איוב" (שם). והדׄא ידל עלי אן אלשביתה תקע עלי אלסכות ולדׄלך חۥרّם אלכלאם אלדניאיי פי אלסבת לאנה מן גׄמלה̈ אלמלאכות כמ' ק' "וביום השביעי תשבות" (שמות כג:12), ומן הדׄא אלאצל קאל "ממצוא חפצך ודַבֵּר דבר" (ישעיהו נח:13). 8ב: קו' "ולא יאהיל" (איוב כה:5) ישיר בה אלי כסוף אלקמר מן גׄנס קול איוב עלי בעץׄ אלתפאסיר פי "האומר לחרס ולא יזרח" (איוב ט:7). ויגׄוז אן יכון איצׄא "ולא יאהיל" יעני מן אֹהֶל יריד בה לא יכון מתׄל כׄימה̈ עלי אלעאלם והו וקת בדרה.
Codicology
23 שורות. בדף 88א יש 18 שורות. דפים 89ב-91ב ריקים. התוכן קריא לגמרי. מעט ממנו מוכתם. השלמות ומחיקות של הסופר. מילוי גרפי של שורות. יש שומרי דפים. בדפים 11א, 21א, 31א, 43א, 53א, 63א, 73א, 83א באים מספרי הקונטרסים: ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט'. הסופר השתמש בנוטריקון א"ת (אללה תעאלי=ה' יתעלה). בדפים 8ב-9א באה בגיליון המילה "נץ" בכל שורה שיש בה פסוק חדש. ניקוד דיאקריטי: ג'י"ם מסומנת בנקודה תחתית. גי"ן מסומנת בנקודה עילית. כ'א"א מסומנת בנקודה עילית. נקודה באה בכ"ף סופית במילים ערביות, כגון "אולאיךּ" (3א), "אלפלךּ" (10א), "יתחרךּ" (11א). ניקוד ערבי ספורדי. ציטוט הפסוקים במלואם בתרגום. הם מנוקדים ניקוד טברני. בגדכפת רפות מסומנות לעיתים בקו קצר מעליהן. ניקוד טברני של מילים מהפסוקים המבוארים בפירוש, של מובאות מקראיות ומילים אחרות. חילופי פתח-סגול: "חַלְקָתָם" (כד:18: "חֶלְקָתָם"; 6א), "בַאֲנוֹש" (לב:8: "בֶאֱנוֹשׁ"; 37ב); "כֶתֶר לִי זְעֵיר" (לו:2: "כַּתַר לִי זְעֵיר"; 52א), "מֶה תִפְעַל בוֹ...מֶה תַעֲשֶׂה לוֹ" (לה:6: "מַה תפעל בו...מַה תעשה לו"; 49ב). הסופר שיבש הרבה את לשון הפסוקים. להלן דוגמות אחדות מתוך רבות: "וְעופְרֶת" במקום "וְעַפְרֹת" (כח:6; 16ב), "מְלוֹחַ" במקום "מַלּוּחַ" (ל:4; 25ב), "על שִכְמוֹ" במקום "שִכְמִי" (לא:36; 35ב), "בִסְפֹק ורַב כֹפֶר" במקום "בְסָפֶק וְרָב כֹפֶר" (לו:18; 55ב), "בַטָמוֹן" במקום "בַּטָּמוּן" (מ:13; 76ב. בפירוש ציטט: "בִטְמוֹן"; 77א). שגיאות נפלו גם בתוכן הערבי: "אנצה...אַקַף..." במקום אנצת...קִף... (תרגום לז:14: "האזינה...עֲמֹד..."; 61ב), "ואג'אב אלאה" במקום אללה (תרגום מ:1: "ויען ה'"; 75א), "אלאלאף" במקום אלאלף (=אל"ף; 82א). בסיימו לפרש את כד:25 פירט יפת את ענייני מענה איוב בפרקים כג-כד: "פאלדי אשתמל עליה הדא אלפצל ג' מעאני..." (7ב-8א). כך עשה לאורך כל הספר. בסיימו לפרש את מב:17 הקביל יפת בין מה שאירע לאיוב למה שאירע ויארע לעם ישראל (דפים 88ב-89א). בפירושו ללד:31 השתמש יפת בכלל הפרשני "מושך עצמו ומושך אחרים": אעלם אן פי 'אֶל אֵל הֶאָמַר (בכתב היד: 'הָאֹמֵר')' מושך עצמו ומושך אחרים" (47ב). בפירושו לכט:2: "מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני" ציין יפת שלושה דברים, שייחל להם איוב. האחד לשוחח עם ה', כדי שיתבררו אמונתו ומעמדו בעיני ה', ובכך יופרכו דברי הגנאי של המגנים אותו. הדבר השני שה' ישיב אותו למעמדו בעבר, כדי שהבריות ידעו שה' אינו כועס עליו. הדבר השלישי שסיפורו ייכתב בספר לתועלת הבריות. בכל דור ודור יספרוהו ויזכירו את שם איוב לטוב. את הדברים האלה כבר כתב יפת בהקדמתו לפירוש איוב, ושם כתב שה' מילא את שלוש משאלותיו. במספר מקומות הביא יפת תרגומים חלופיים: "...רסול וקיל תרג'מאן" (תרגום "מלאך" [לג:23]; 42א; יש להעיר ש"וקיל" אינה במקומה, כי "תרג'מאן" היא תרגום המילה הבאה: "מליץ"!); "באלצבא וקיל באלנפץ'" (תרגום "בנֹער" [לו:14]; 54א); "ואלפהאד או אלמִרַד ילצקו" (תרגום "ורגבים" [לח:38]; 70ב); "אשכרךּ או אקר לךּ" (תרגום "אודךּ" [מ:14]; 77א); "...נעג'ה ואחדה וקיל נאקה" (תרגום "קשיטה" [מב:11]; 86ב). כתב היד מצטרף לכתב יד I: 246.
Incodicated Documents
כתובות בעלים: "מקנה כסבי! אני הע' הצ' יוסף כהן בן הז' הנ' אהרן כהן נ"ע מרובץ" (89א)
History
Yevr. I
The manuscripts of the First Firkovich Collection (now known as RNL Yevr. I) were collected by Abraham ben Samuel Firkovich (1787-1874) on the Crimean Peninsula, in the Caucasus, and during his first trip to the Near East in 1830. This collection contains 830 manuscripts, 277 of them (numbers 554-830) being Qaraite. Even though this collection is basically a Hebrew one, it does contain 75 Arabic manuscripts, mostly containing Qaraite works (many of them biblical commentaries by Yefet ben ʿEli and Salmon b. Yeruḥim). (David Sklare, “A Guide to Collections of Karaite Manuscripts”, in Karaite Judaism: A Guide to its History and Literary Sources, ed. M. Polliack, Leiden: Brill, 2003, 893–924 [907]). Most of these 75 Arabic manuscripts were acquired in 1830, probably by the agency of David ben Avraham ha-Levi (Jerusalem), brother of Moshe ben Avraham ha-Levi (1810-1905, Qaraite chief rabbi in Cairo) (see Zeev Elkin / Menahem Ben-Sasson, “Abraham Firkovich and the Cairo Genizas in the Light of his Personal Archive” [Hebrew], Peʿamim 90 (2002), 51–95, [65, n. 48]). The First Firkovich Collection was sold to the Imperial Public Library of the Russian Empire in 1862 for 100,000 silver roubles.
The Second Firkovich collection was acquired by Abraham ben Samuel Firkovich (1787-1874) during his second trip to the Near East between the years 1863 and 1865. It consists of more than 15,000 items, including Hebrew, Arabic, Judaeo-Arabic and Samaritan manuscripts. The majority of the collection appears to have originated from the Qaraite synagogue in Cairo. The Hebrew manuscripts of the Second Firkovich Collection were divided into several separate collections.
RNL Yevr. II A
Contains Hebrew works of law, exegesis, grammar and philology, theology, documents, etc. This collection contains 2,947 manuscripts. These include 896 bibliographical items (including different texts found in a single miscellany) which are Qaraite. The manuscripts are almost entirely later, Eastern European ones containing liturgical texts, piyyutim and documents.
RNL Yevr. II B
Contains biblical manuscripts written on vellum (1,582 items).
RNL Yevr. II C
Contains biblical manuscripts written on paper (728 items). Most of them are Hebrew biblical texts, but it also contains some other works, such as RNL Yevr. II C:1, a copy of Saʿadyah Gaon’s Tafsīr comprising 550 folios, copied at the end of the tenth century or the very beginning of the eleventh, or RNL Yevr. II C:725, Yefet ben ʿEli's commentary to Ezekiel.
RNL Yevr. II K
Contains 76 ketubbot, mostly Qaraite if not all. (Sklare 2003, 907).
The Judeo-Arabic manuscripts of the Second Firkovich Collection are divided into two series:
RNL Yevr.-Arab. I (previously known as II Firk. Yevr.-Arab., First Series)
Contains 4,933 items (although only 4,924 are in microfilm at the IMHM).
RNL Yevr.Arab. II (previously known as II Firk. Yevr.-Arab., New Series)
Contains 3,430 items.
RNL Arab.-Yevr.
Contains 382 manuscripts of Jewish texts in Arabic characters.
RNL Firk. Arab.
Contains 656 items of mostly Muslim texts and documents in Arabic characters.
The Second Firkovich Collection was sold to the Imperial Public Library of the Russian Empire in 1876.
Credits
Suggested Citation
St. Petersburg, National Library of Russia, Yevr.-Arab. I 3814. In Digital Handbook of Jewish Authors Writing in Arabic, edited by Miriam Goldstein and Ronny Vollandt et. al. Accessed 15 September 2026, https://jalit.org/manuscript/79